ואולי זה הסוף...
בתור אדם שתמיד מחפש את הטוב ביותר, בתור זה שדואג שהכוס תהיה
מלאה, בתור האחד שרוצה אותי מאושרת... מדוע הלכת?
הגעת אליי משכבר הימים, אהבנו זו את זה, אבל בזמנים שונים.

זה היה ביום קיץ סגריר. הודעת לי שאתה עוזב. לא בכיתי. אני הרי
לא בוכה. אני חושבת שבתחילה לא הבנתי, אולי לא רציתי להבין.
עזבת ככה ורק מאוחר יותר הבנתי איזה חור נשאר בליבי.

כל זה קרה לפני 7 שנים. ואני עדיין לא מבינה למה, למה אהבתי
אותך ולא ראיתי את זה? ועכשיו שאתה כבר לא כאן אני כה בודדה.
כה מתגעגעת אליך.

אז פגשתי בחור חדש, אתה יודע... קורה... הרי אתה לימדת אותי
שחייבים להמשיך קדימה. רואה אני בסוף למדתי להקשיב לך.  אבל
הבעייה היא ששוב, המזל החרא שלי אומר לי לבכות. לבכות כי עדיין
זה לא זה. אבל אתה מכיר אותי-לעולם לא בוכה. אז הבחור הזה בא
ואומר לי : "ג'ודי כאילו מה הבעיות שלך?! אנחנו יכולים להישאר
ידידים." אז מה לא ברור לך בדיוק אני רק רוצה להבין?! אני לא
מעוניינת בך כידיד!! אני רוצה אותך כגבר. אז אתה יודע מה הוא
השיב לי: "ג'ודי הרי זה מה זה לא זה..." הא באמת... סנובית
ממין זכר? יפה. אני יודעת שזה לא זה, אבל למה לנפץ לי אשליה?
אתה רואה... הכל בגללך. אם לא היית עוזב אותי בדיוק כשאני
זקוקה לך אולי הייתה לי שלווה! אבל אז אני נזכרת שזו לא
אשמתך... כי אתה היית שם בכל רגע ובכל שנייה. ואולי אני רק
כועסת כי אתה כבר לא כאן...

ואולי זה הסוף...
עדיין לא למדתי לבכות. אולי אם אני אלך לקבר שלך אני אבכה...