הוא היה הילד השקט, זה שלא מתחיל בריב לעולם
הוא היה המלאך השומר זה שעוזר לכולם.
ויום אחד הוא נזקק לעזרה
אבל לא היה לאף אחד תשובה בחזרה.
הוא הלך וחפש בכל שביל ורחוב
אולי שם ימצא את מה שנמצא כה קרוב.

הוא פגש בזוג עיניים חומות ויפות
הוא הביט לתוכן וטבע עמוקות.
הוא חשב מדוע אינו קורא לעזרה
ואז הוא הבין שאין הוא נמצא בצרה.
הוא רצה להישאר בזוג העיניים החומות
אבל זה היה מאוחר כי העיניים החלו לבכות.

הדמעות זרמו מבין העיניים החומות
והוא לא ידע כיצד יוכל להפוך את היוצרות.
הוא חשב ששיר אהבה, ורד או מילת ניחומים
ישנו את הכל והדמעות ייעלמו אל בין הכתלים.
אבל הוא טעה, הדמעות רק המשיכו לזלוג
ואולי כך זה צריך להיות, אולי אין צורך יותר מדי לדאוג.

וכמו מבין אגדה אהובה,
נפלה לה דמעה על מילת אהבה.
הוא ראה את האושר של הדמעה כאשר התיישבה לידה.
הדמעה התיישבה לה בין המילים וכבר לא הייתה לבדה.
ואז הבין המלאך השומר עובדת חיים-
לעיתים יש צורך בהרבה מעבר למילים-
לעיתים כל הצורך הוא חברים.