לבשי
שמלה, אהובתי. לבשי שמלה
כי חג לך היום, לבשי
אהובתי כי חג לך. השמיעי
קולך בחוצות הימים
אהובתי, כי חג לך היום.
השילי חולצת עצבך
מעל שפתייך כי לך החג. הן לא יוכל לך
חול הים בצחוקך, אהובתי,
לא יוכלו לך פסגות המדבר לא מי התהום
כי היום חג לך.
חג, אהובתי, צאי במחולותייך,
רקדי
באדמת ליבי השטוחה
לרגלייך כי חג לך. אל תתני ליבך
לאוהבייך אהובתי: לך החג.
לבש העולם מיטב עונתו
לכבודך, אהובתי,
כי חג לך היום. בך
נאמר מנהר הפרת עד החידקל:

... ובארץ הקודש שם אשת אמת יושבת פשוקת ידיים עדויות, היא בת
מלך מלכי המלכים אדון האדונים. האש- אפה, והמים- בטנה, והרוח-
רגליה, והאדמה- ערוותה, והיא כולה חג, תום ויופי חוכמה ונוגה
ברקת וחן עדינות ורחמים בינה וחמלה וקדושה וטוהר. עיניה מפיצות
אור למרחבים ושערה גולש כפלג מים חיים  ולחייה חלקות כסדינים
ושפתיה שיר והיא כולה חג...'.

חג לך היום אהובתי. לבשי לבן, חג
לך.