[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







טינה אבנון
/
שיברון שווה עיוורון

איפה אני? איפה אני? איפה אני? איפה אני?        הצילו!!!!!
אני עיוורת! משקפיים שמתי, ולא עזרו לי. ניתוח עשיתי, ולא עזר
לי. לכותל עם חבריי נסעתי, והוא, ה', לא עזר לי, שוב.
אני כל כך רוצה לראות, בכל כוחי, בכל מאודי. ניסיתי הכל, הלכתי
לרופאים, הלכתי לאלוהים, הלכתי לאמונות תפלות, הלכתי לנפש
הפנימית - כלום אבל כלום, לא הושיעני משעתי הקשה.
לא עובר יום אחד שאני לא בוכה ושוב עיניי מתמלאות בדמעות על כל
מה שעברתי (למרות כמה שזה קצת), אני לא רוצה להרגיש זאת שוב.
למזלי יש לי מורה דרך, שמלווה אותי כבר שנים.



"לא נולדתי כזאת אתה יודע. נולדתי בריאה ושלמה, עם עיניים
חומות, בהירות, גדולות ויפות. ראיתי מראות כל כך יפים, שבחיים
שלי לא אחזור לראות. טיילתי בהרבה מקומות בעולם, במו עיניי
ראיתי את כל המקומות שכל כך מפורסמים היום, כנראה שלעולם לא
אשוב לראותם. היום פשוט הכל בשחור לבן,
יום אחד, שנהפך ליום הטוב ביותר בחיי (לפחות כל עוד שהיינו
יחד), חבר טוב מאוד שלי בקש ממני להיות החברה שלו, אוי איך
שמחתי, כל כך אהבתי אותו (כמובן שהסכמתי). 3 וחצי שנים היינו
יחד. נתתי לו להרגיש חופשי להיות בסביבה של ידידות אחרות (כמו
מטומטמת!) אבל כמובן כשהרגשתי משהו רע שאלתי אותו, נתתי לו
הרגשה אמיתית שאני אוהבת אותו, התמסרתי אליו, מה לא נתתי לו?
מרחב נתתי, אהבה נתתי, את גופי נתתי, אהבה נתתי, את החלום הכי
גדול שלי הקרבתי בשבילו. מה הוא נתן לי? את אהבתו, את גופו, את
הרגשות שלו, את העיניים שלו. יום אחד הוא אמר שהוא רוצה
שנתחתן, כל כך שמחתי והסכמתי בבוא הרגע.
כך עברו 3 וחצי שנים, באהבה וחלומות משותפים.
אני כתמימה אחת גדולה שבתי שהוא באמת אוהב אותי! אבל לא, הוא
צחק לי בפרצוף!
יום תמים אחד אמר לי שהוא יוצא עם הוריו להרים, לטיול בן
יומיים לסוף השבוע, שמחתי בשבילו ונתתי לו את ברכתי (אתה מאמין
איך הייתי יכולה להיות כל טיפשה?). אני, עוד באותו יום, יצאתי
עם חברותיי למסיבה ענקית שהייתה בדום. נהננו שם כמו שלא נהנו
הרבה זמן (זה היה כשהמועדון היה סגור לחודשיים), פתאום, את מי
אני רואה?! את ה"מאמי שלי" מתמזמז עם אחת המטומטמות שישבו שם.
את כל הכח שהיה לי הוצאתי על להביא לו את הכפה המצלצלת של
החיים שלו, כזאת שבחיים לא ישכח. הוא הסתכל עליי בעיניים
כועסות עד שברגע אחד הבין מי אני, ואז הביט ברצפה כמו מטומטם!
מאז אני לא רואה כלום, עיניי התמלאו בדמעות שגרמו לי לשנוא
אותו ולאהוב אותו כל כך והכל ביחד. כמובן שהיום אני כבר
התגברתי עליו, אבל לא על הכאב שמלווה אותי מאז.
ביום שהתחברנו לזוג הייתי ילדונת בת 19, טיפשונת, מה הבנתי אז.
ביום שנפרדנו הייתי בת 23. וכיום אני כבר בת 42 כפי שאתה
יודע.
אתה יודע עוד משהו?! כשפגשתי אותך עדיין הייתי עיוורת, וגם
היום אני עיוורת, אך לפחות אתה גרמת לי להרגיש את הבטחון שאני
זקוקה לו. תודה לך, אישי. אתה יקר לי מאוד, בעלי היקר!
כיום אני יודעת שלאהוב זה לא קשה, אבל מה שכן קשה זה לדעת אם
זה אמיתי.



אני צריכה את זה, אהבה."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אורגזמה של
ברווז.



(מתוך 101 דברים
שלא היינו רוצים
לשמוע)


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/6/04 22:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
טינה אבנון

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה