|
שביל חצץ
פוסעות רגליי
אגל רך נוטף
לו אט
צונח אל האדמה
מבטי מורם
נישא אל על
שם במרחק
מבחינות עיניי
בצומת דוממה
אי אן לפנות
שואל לבי
האם בדרך חדשה?
רגלי עוצרות מתבלבלות
והוא מחסיר לו פעימה |
|
|
אני תמיד אוהבת
להכנס לדף
האחורי ולקרוא
בדיחות על השואה
ולספר אח"כ
לחברים שלי.
למשל, "איזה
אוכל היו אוכלים
בשואה?
שניצולים!"
או "מה זה ילד
בשואה? ילדון.
מה זה סבא
בשואה? סבון!"
ובעוד הם
מתגלגלים מצחוק
על הרצפה אני
לוקחת את כל
הקרדיט לעצמי... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.