הלוואי והיה לי את האומץ לתת לך את המכתב הזה הלוואי והייתי
יכולה פשוט להקריא לך אותו. או יותר נכון, הלוואי ולא הייתי
צריכה לכתוב אותו! אבל אני חייבת לכתוב אותו כי אין אף אחד
שמוכן להקשיב לי עד הסוף- אין אף אחד שמבין אותי!
אבל אני פשוט אוהבת אותך! אני לא יודעת להגיד למה, אבל אני
זוכרת כל כך טוב כל רגע שבו התאהבתי בך יותר ויותר ומסתכלת על
כל מזכרת שהשארתי מכל רגע איתך!
אני זוכרת כל כך טוב את הרגע שבו שכבנו שם מחובקים והשפתיים
שלנו התקרבו לאט לאט ועם המון חשש ואז... נישקת אותי! את
הנשיקה הכי מושלמת שהייתה ותהיי לי. אני זוכרת את הרגע המושלם
הראשון מתוך 3 שבועות מדהימים!
אני לא יודעת להגיד מה זה מכולך שמכה לי חזק בלב, מה זה שגרם
לי לוותר על האחד שבאמת אהב אותי, מה זה שגרם לי לבכות גם אחרי
חצי שנה! מה זה?!
אולי אתה יודע איך גנבת את ליבי? אולי את יודע מה יפה בך כל כך
שאני רואה ואף אחד אחר לא מבין?
אני פשוט אוהבת אותך, וזה מתאר הכל, כל יופי וכל כיעור פנימי
או חיצוני שאני מוכנה, רוצה ושמחה לקבל. אם רק הייתה לי עוד
הזדמנות אחת...
כי אולי אני טעיתי, כן, אולי אני בכלל אשמה! אולי אני לא טובה
כמו הכונפה הזאת!!!
או כמו שאתה אמרת אולי אני "יותר מידי טובה", ככה שאני מוכנה
והתרגלתי כבר לסבול את הכל שזה גרם לי לאהוב אותך עד כלות
נשמתי...
הריח שלך עדין עלי ועל המיטה שלי ומפוזר בכל החדר שלי, אני
רוצה שהוא יהיה אמיתי, אני רוצה להריח אותך!

הרגע שאמרת "כאן זה נגמר" שבר אותי, משם אני כבר לא אותו בן
אדם ואני לא יכולה לאהוב, אני לא יכולה לסמוך וזה לא בגללך- זה
בגללי! אני אשמה ובגלל זה אני רוצה לחתוך הכל! לא לסבול ולא
לראות אותה איתך כי לא מגיע לה!
אז השאיפה שלי היא כבר לא להיות איתך... אלא רק לקבל עוד נשיקה
אחת, אחת בלבד ואז למות!
מוות לא כואב, רך מתוק...
מוות עם הטעם שלך על שפתי,
הריח שלך באפי,
המגע שלך בגופי
והמראה שלך בעייני...
המוות הכי יפה, המוות איתך!
אוהבת ולא יותר... אהובתך לשעבר