לפעמים (כמו ברגעים אלו ממש), אני מרגיש כאילו נמאס לי כבר מכל
התחפושות האלו שאני עוטה על עצמי, רק כדי שאחרים יקבלו אותי
כמו שאני.
כל ההכנות האלו, הנפשיות, הפיזיות, נדמה שלא שוות את ההשקעה,
שכן בסוף ההתרגשות הסופית האישית, באה בעבודת יד עצמית מעל
המיטה, ובלי מגע אישה.
לפעמים נדמה לי שכבר לא קיימת אישה בעולם, שיכולה להציל אותי.
אולי הייתה פעם כזו אחת, ופשוט נגמרה, אזלה.
ואת ההתרגשות העילאית, האמיתית, אני מחליף בהתפשרות, בניסיונות
עלובים ואיוולים להתחקות
אחרי מישהו שאולי כבר לא שם, לא קיים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.