"אמא מה השעה?"
-"11 כבר"
"וואי טוב יאללה ביי אני מאחרת"
-"לקחת מפתחות?"
"כן..ביי"

ירדתי במעלית וחשבתי מה יהיה שנהיה לבד בחדר אני והוא... כל
פעם שאני חושבת עלייו אני כל כך מתרגשת יש לי פרפרים בלב וכאבי
בטן ואני רוצה רק להיות איתו!
אני כל כך מאוהבת... כל המחברות שלי מלאות עם השם שלו... בכל
עמוד,בכל שורה...
הוא הבן אדם הכי מושלם שפגשתי! יש לו עיניים כחולות שמשקפות את
האישיות המדהימה שלו, שיער רך שאני כל כך אוהבת ללטף עם
אצבעותי, אף מתוק, שפתיים שכיף לנשק מלאות בתשוקה, פנים
מהפנטות שגורמות לי לרצות אותו יותר ויותר... אני יודעת שאני
נשמעת כמו באיזה טלנובלה אבל ככה זה כשמאוהבים...
הדרך אליו היתה לי כל כך איטית מהמחשבות עליו,על מה יהיה,מה
נעשה... ממש ריחפתי ולא שמתי לב שכבר השעה 12...
אנחנו ביחד כבר שנה הוא אהבת חיי... אני לא יודעת איך הייתי
ממשיכה לחיות בלעדיו... הוא גם מאוהב בי ככה לפחות הוא אומר
לי...
אני כבר בכניסה של הבית שלו.... בודקת אם האיפור לא נמרח במראה
שבמדרגות... מסדרת את החולצה ומצלצלת בפעמון... הלב שלי דופק
כל כך חזק מהמחשבה לראות שוב את אהבת חיי
"מי זה?" אני שומעת את אמא שלו צועקת...
"מור"..
אני שומעת את המפתחות במנעול...
"מורוש איזה יפה את היום" אמא שלו מחייכת אליי
מהמדרגות אני שומעת את הצעדים שלו... (יאאא הוא כל כך מהמם
היום..) הוא לבש את החולצה שקניתי לו ושם את הבושם שאני הכי
אוהבת בעולם!(רושאס)
"בואי תעלי" הוא אומר לי במבוכה ומחייך אליי
אני והוא עולים לחדר שלו, ואני? אני מרחפת מרוב אושר...
הוא פותח את הדלת ואני והוא מתיישבים על המיטה...
"רוצה לאכול משהו? לשתות?"
"לא תודה" (מחייכת)
"אני צריך להגיד לך משהו מאמי"
"דבר מותק..."
"אני לא יודע איך להגיד לך את זה..."
"בקלות... יאללה ספר אתה מותח אותי"
"תקשיבי... את יודעת שאני אוהב אותך מאוד מאוד ואת הדבר הכי
חשוב לי בעולם נכון?"
"כן אני יודעת את זה נשמתי חח"
"אבל..."
"אבל...?"
-"אבל אני חושב שאנחנו צריכים לסיים את הקשר הזה ביננו"
"למה??"(אני מתחילה להלחץ והדמעות עומדות לי בגרון)
"כי אנחנו כבר שנה ביחד ועדיין לא..."
"עדיין לא שכבנו? זה מה שמפריע לך? בגלל זה אתה רוצה לסיים את
הקשר?"
-"מאמי תביני אותי זה מפריע לי... זה אומר שמשהו לא בסדר
ביחסים שלנו... אני כבר בן 20"

שכחתי להזכיר פרט חשוב... הוא בן 20! אני מבינה שיש לו
ציפיות מהיחסים שלנו... ומן הסתם הוא רוצה כבר לשכב אבל אני לא
מוכנה עדיין... אני לא רוצה לשכב בלי להיות בטוחה שזה הדבר
הנכון.. אני עדיין קטנה אני עדיין לא מבינה בזה

"אתה יודע שאני מפחדת מזה עדיין... אני לא מוכנה"
-"אבל נשמה שלי את יודעת שאני כבר גדול... ושנה אנחנו ביחד
ושנה לא שכבתי"

חשבתי לעצמי... מה יותר חשוב לי... שהוא ישאר חבר שלי ולשכב
איתו או לשמור על הבתולין שלי ולא להכנע ללחץ שלו...

"אם אתה באמת אוהב אותי אתה צריך לחכות לרגע המתאים מבחינתי"
-"אני לא יכול לחכות עוד... כנראה שיש לי יותר מידי צפיות ממך
כרגע..."
"מה זה? אתה לא אוהב אותי כבר אהה? (התחלתי לבכות... דמעות
התחילו לבצבץ לי מהעיניים ולא יכלתי לעצור אותן)
-"מאמי ברור שאני אוהב אותך! אל תבכי... את יודעת שאת החיים
שלי אבל תביני אותי גם... "

זהו החלטתי אפילו שאני אוהבת אותו והוא האהבה הכי גדולה שהיתה
לי בחיים ושתהיה לי אני לא יקיים איתו יחסי מין... אני לא יעשה
משהו שאני יתחרט עלייו אחר כך ויצטער עלייו כל החיים שלי

"טוב אז זהו זה נגמר ביננו?" אמרתי
"ככה את רוצה?"
" לא... אבל מה אני יכולה לעשות... אני לא אשכב איתך בקרוב"
"אני מבין..."
"טוב יאללה אני הולכת הביתה"

הוא ליווה אותי עד הדלת שלו... שנינו שתקנו לא הוצאנו מילה...
רציתי להעלם מהבית שלו ומהר... הרגשתי שהדמעות שלי לא מפסיקות
לרדת!
אמא שלו הסתכלה עליי במבט... "מה קרה?" ואני הסתכלתי עליה ולא
עניתי כי אם אני ידבר הדמעות יתפרצו... וזה הדבר שהכי לא רציתי
שיקרה...
הלכתי הביתה... הדרך חזור היתה מהירה... לא יכלתי לחשוב על
כלום... רק הדמעות... הדמעות האלה שירדו מעניי דיברו מעצמם...
נכנסתי הביתה... מזל שההורים שלי ישנו... הלכתי מהר לחדרי
נשכבתי במיטה ובכיתי... ובכיתי ובכיתי!