שכחתי להזכיר פרט חשוב... הוא בן 20! אני מבינה שיש לו
ציפיות מהיחסים שלנו... ומן הסתם הוא רוצה כבר לשכב אבל אני לא
מוכנה עדיין... אני לא רוצה לשכב בלי להיות בטוחה שזה הדבר
הנכון.. אני עדיין קטנה אני עדיין לא מבינה בזה
"אתה יודע שאני מפחדת מזה עדיין... אני לא מוכנה"
-"אבל נשמה שלי את יודעת שאני כבר גדול... ושנה אנחנו ביחד
ושנה לא שכבתי"
חשבתי לעצמי... מה יותר חשוב לי... שהוא ישאר חבר שלי ולשכב
איתו או לשמור על הבתולין שלי ולא להכנע ללחץ שלו...
"אם אתה באמת אוהב אותי אתה צריך לחכות לרגע המתאים מבחינתי"
-"אני לא יכול לחכות עוד... כנראה שיש לי יותר מידי צפיות ממך
כרגע..."
"מה זה? אתה לא אוהב אותי כבר אהה? (התחלתי לבכות... דמעות
התחילו לבצבץ לי מהעיניים ולא יכלתי לעצור אותן)
-"מאמי ברור שאני אוהב אותך! אל תבכי... את יודעת שאת החיים
שלי אבל תביני אותי גם... "
זהו החלטתי אפילו שאני אוהבת אותו והוא האהבה הכי גדולה שהיתה
לי בחיים ושתהיה לי אני לא יקיים איתו יחסי מין... אני לא יעשה
משהו שאני יתחרט עלייו אחר כך ויצטער עלייו כל החיים שלי
"טוב אז זהו זה נגמר ביננו?" אמרתי
"ככה את רוצה?"
" לא... אבל מה אני יכולה לעשות... אני לא אשכב איתך בקרוב"
"אני מבין..."
"טוב יאללה אני הולכת הביתה"
הוא ליווה אותי עד הדלת שלו... שנינו שתקנו לא הוצאנו מילה...
רציתי להעלם מהבית שלו ומהר... הרגשתי שהדמעות שלי לא מפסיקות
לרדת!
אמא שלו הסתכלה עליי במבט... "מה קרה?" ואני הסתכלתי עליה ולא
עניתי כי אם אני ידבר הדמעות יתפרצו... וזה הדבר שהכי לא רציתי
שיקרה...
הלכתי הביתה... הדרך חזור היתה מהירה... לא יכלתי לחשוב על
כלום... רק הדמעות... הדמעות האלה שירדו מעניי דיברו מעצמם...
נכנסתי הביתה... מזל שההורים שלי ישנו... הלכתי מהר לחדרי
נשכבתי במיטה ובכיתי... ובכיתי ובכיתי!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.