"בוא נצא מן המדבר הזה"  - ביקשה.

"את מבקשת כל כך יפה. העיניים
הרכות שלך מבריקות.
אני כולי נרגש".

"נרגש זה לא ממהר
אני לא יכולה להישאר.
                           יותר."

"ניסיתי דרכים. את בטח זוכרת.
                   את לא זוכרת?!"

"כבר באור הראשון הבהרתי לך.
ניסיונות זה החלק החזק שלך.
אני לא זוכרת."

"איך את יכולה שלא לזכור?! איך את
יכולה שלא לזכור...
הרי זה
    זה מה
                                           זה מה שמשנה
             בעולם הזה!"

"אני לא רואה שמשהו משתנה בעולם הזה.
אין לי כוח לסבול עוד
יום של חול
אתך
חשבתי
שיהיה אחרת.
אתה מבין?"

"אני מנסה להבין. תוך ארבעים
שנה, אני מאמין. כל הסבל הזה ייגמר."

"על מה אתה מדבר?"