בחזקת דף מק'גן
השודד סגר את דלת החנות, נעל אותה במפתח שהיה תקוע בה, ושאל
בנימוס: "תוכל בבקשה להתרחק מהדלפק?".  צביק התרחק מהדלפק,
מהרהר בדברי סוכן הביטוח אודות שודים ושודדים. "תביא ת'כסף
המזוין!" שאג השודד. "בשביל זה אני צריך לחזור לדלפק", אמר
צביק שהחל לחוש מטורטר. "או, אז בבקשה, לך", חזר השודד לגישה
הקודמת. "אבל תתרחק מהאזעקה המחורבנת!" נבח. "אני לא יכול גם
להביא לך את הכסף וגם להתרחק מהאזעקה", דיווח צביק, "אתה סותר
את עצמך". "כן?" שאל השודד בדאגה, "אני שוב עושה את זה?". הוא
התיישב במקום, שעון על הקיר, והתחיל להתייפח. "אני לא מאמין
ששוב סתרתי את עצמי. שוד רביעי שלי כבר, וכל פעם אותו סיפור"
כאן הוא כבר ממש ייבב. "אני שונא את עצמי! הלוואי שאני ימות!!"
צרח. צביק סובב את השלט על דלת הזכוכית ל"סגור" וסגר את
התריסים הוונציאניים, ואז התיישב ליד השודד וחיבק אותו. "די,
די, אל תבכה. כולנו עושים שגיאות לפעמים" אמר. "כן, אבל אני לא
לומד! כל פעם אותו הדבר. נמאס לי!". צביק ליטף וחיבק את השודד
כדי להרגיע אותו, והם ישבו בחנות עד אור הבוקר וצפו בסרטי
ביזאר.


צריך שתי ידיים בשביל לריב
ג'וני התייאש מלחכות לצביק. בדרך כלל ג'וני מתייאש לאט מאוד,
אך שעון המחוגים, שרצה להתנקם בג'וני על כך שכינה אותו
"אורלוגין", הראה שעה לא נכונה וכך חשב ג'וני שכבר עבר המון
זמן, ושאין סיכוי שצביק יופיע. הוא הרים את טלפונו בשלישית,
מודה לשם המפורש על כך שהשח רחוק שלו לא מהתל בו, וחייג
לאקמול.

תגלית מפתיעה
"הלו, אקמול?"
"ג'וני, אתה פשוט לא תאמין למה שאני גיליתי".
"מה גילית?"
"שיש תרופה להקלת כאבים שגם לה קוראים אקמול!!"
"מה?? אתה בטוח?"
"בטח! ראיתי בבית מרקחת, אז קניתי. אפילו עכשיו אני בולע אותם
כדי לראות מה תרופה שקרויה על שמי עושה".
"טוב, אתה רוצה לקפוץ אלי אחרי זה, כי עצוב לי ומר?"
"אין בעיות. אני אצלך תוך שתי דקות".
ג'וני סגר את השפופרת בהרגשה שהנה סוף סוף חבר אמיתי שלא עושה
בעיות. אפילו התגלית החדשה הפיחה בו תקוות בקשר להקלת כאביו
שלו ע"י אדם שנושא, מסתבר, את שמה של תרופה להקלת כאבים. ג'וני
האמין בסימנים כאלה.
אקמול כבר נעל את נעליו בדרך החוצה כשחש לפתע מטושטש, ואז צנח
על הרצפה ומת.

אין גבול לאכזבות
ג'וני כבר ממש התבאס כשראה שגם אקמול לא מגיע. הוא לא רצה שזה
יהיה עוד יום בודד בו רק שומעים את החברים, ולא רואים אותם.
הוא חייג לידידיה, בתקווה לטוב.

ידידיה, אדם עם המון יו"דים ומעט כישרון
ידידיה היה שדרן רדיו בתחנה חצי פיראטית שנקראה "חציפי ראטית"
(על המשקל של "חטיפי דויד"). הוא הגיש תכנית הכרויות כל יום
בחצות והיה פופולארי במיוחד בשל שני "עוזריו", פופו ולארי,
שהיו בעצם אותו אדם, שמחה טבת 2. הוא הוסיף לשמו את המספר 2
משום ששמע שבחור בקנדה או ארה"ב שביקש להיקרא 8758.4 או משהו
כזה, הסתבך עם השלטונות ולא קיבל אישור לשמו המבוקש. לא היה
דבר שיותר קסם לשמחה טבת מלהסתבך עם השלטונות, ולכן הוא הוסיף
לשמו את הספרה 2, ואז גם בא לו הרעיון בקשר לפופו ולארי, והשאר
כבר מידע מודיעיני מסווג ואני מנוע מלהמשיך, שזה מנוע שפועל על
בסיס 2 פעמות.
ג'וני תפס את ידידיה בזמן שידור, כמובן, ולמזלו פופו בדיוק
קשקש משהו על מוסד הנישואין, מוסד סגור בו שהה כשנתיים לאחר
שיצא ממוסד הניסואז.
-"שלום, כאן ידידיה חן, חן חן למטלפן, איך אני יכול לעזרן?"
ג'וני בלע מעט נוזלי גוף ואמר:
-"שלום ברירת מחדל. זה ג'וני."
-"ג'וני! אתה בודד! אתה עצוב! שומעים זאת בקולך! יש לי על הקו
השני את הבחורה בשבילך!  ...רוצה לעלות לשידור?"
-"לא. מתי נגמרת הזוועה שלך? אני צריך שתבוא אלי."
-"תוך עשרים דקות זה נגמר, ותוך חצי שעה אני אוכל לצאת."
-"טוב, אז תבוא".
לג'וני הייתה מן תחושת בטן שכל העניין לא ילך. אבל גם ככה הוא
לא אהב את ידידיה יותר מדי, משום שהלה תמיד עצבן, בנוכחותו
בלבד.

המשך בוא יבוא