צלך.

אני ניצב למרגלותייך, דמות שחורה
אין לי פנים אפילו לא בתמונה

אני משתקף על כל מהמורותיה של העיר
גם במימי המזרקות בככרות

גופך רואה אותי
אך את אינך
הוא מקבל אך את דוחה
לפעמים דמותי מסתירה את דמותך
אבל רק מפני שהפנס מאיר
ואין בכלל מהומה

אני יוצא מתוכך
כמו ענפים חדשים מגזעו של אלון גדל

אני בכל זאת שונה למרות שאין לי חיים משלי לגדל

אף פעם לא ידעתי מהו צבע עיניי
תמיד חלמתי אותן בצבע עינייך
מעולם לא נגעתי בתווי פניי
שיערתי שהם כתווי פנייך

מעולם לא מלאתי אף תפקיד אחר
תמיד אני דמות שחורה שמשתרכת מבהונתייך
משנה זויות בהתאם למכות השמש על הקרקע
מנסה להדביק את הפער שאת פותחת בהליכתך

ולא הייתה פעם שעזבתי אותך לבד
גם ברגעים של אור מלא ותשוקה בוערת
אני רואה עצמי מולך מימד
שלך עצמך טיפה אחרת.