מהפעם הראשונה שראיתי אותו ידעתי שהוא צריך להיות שלי. שהוא
הולך להיות שלי.
אז הפעלתי כמה קשרים וביקשתי מחברה שלי שתכיר בינינו.
בסוף התברר שגם היא אהבה אותו, אבל איך אני הייתי אמורה לדעת
את זה?
למה היא כל כך ממורמרת? שתגיד תודה שהוא עם מישהי שהיא מכירה
ולא עם איזו פקאצה בלתי נסבלת.
"אורן תכיר, זו אמי".
הוא שלח יד ולחץ את ידי. כמה רשמי.
מהפעם הראשונה שנגעתי בו ידעתי שאיתו אני אתנשק בפעם הראשונה.
אז התחלתי לדבר איתו. ב-ICQ, בטלפון, ב-SMS.
אבל זה לא עזר...
הייתי צריכה להתקרב אליו עוד יותר!
אז התקרבתי לידידות שלו.
משום מה יש לו הרבה ידידות.
מהפעם הראשונה ששמתי לב כמה ידידות יש לו, ידעתי שכשהוא יהיה
איתי - הוא יצטרך לשכוח מהן.
היה קצת קשה להתחבר אל הידידות שלו.
הן לא היו מוכנות להכניס אותי ל"חבורה" שלהן מהר כל כך וזה קצת
עיצבן אותי.
אבל בסופו של דבר רכשתי את אמונן.
וגם את אמונו.
והתקרבנו.
והתקרבנו.
והתנשקנו.
ועכשיו אנחנו ביחד.
אז מה אם חברה שלי עכשיו שבורת לב?
אז מה אם אף אחד כבר לא מכבד אותי?
אז מה אם אני כבר לא מכבדת את עצמי?

העיקר שיש לי אותו.