ואנחנו שחקנים
שמנסים לשחק אותה
אבל בעצם אנחנו תלויין בחוטים
בידיו של אלוקים.
כשיש לנו האפשרות לבחור
אם לנתק את החוט אם לא.
העולם הוא במה
ואנחנו שחקנים
שלפעמים מרגישים תלושים
ולפעמים הבמה צרה מידי ואין מרחב,
והקהל לא מוחא כפיים.
העולם במה
ושחקנים אנחנו.
פעם שמלה פעם כובע ופעם גרביים.
והכל תלוי בקהל ובסוג ההצגה.
המסך ירד
האורות נכבו
הקהל כבר הלך הבייתה
עכשיו זה אתה
לבד על הבמה
אתה ואלוקים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|