אצלנו ליד, יש מין ילד אחד,
ילד קטן.
רזה, בכלל לא שמנמן.
נראה ממש כמו בגן.
כל כך הרבה פעמים ניסיתי להבין.
זה לא שהוא לא יכול לדבר, הוא גם לא חולה, או עצוב,
הוא פשוט שותק.
מביט, בודק, ותמיד נשאר - שותק.
קוראים לו גלעד אבל כולם קוראים לו גילי, רק שהוא אף פעם לא
עונה.
בשיעור הוא יושב, מצייר, וחושב, מקשקש עם מכחול, אבל לא מוציא
קול.
לפני כמה ימים בשיעור מדעים המורה נכנסה וצפרדע, קצת שמנה ברחה
מהצנצנת, וקפצה לה על המשענת.
המורה נבהלה, צרחה וקפצה, עד שיצאה בריצה עם פנים אדומות.
כולם נדהמו, וישבו המומים, ורק גילי ישב, התמים.
ישב וצחק וחייך ובדק אם נשארו עוד צפרדעים בצנצנת.
למחרת גילי בא לכיתה עם נעל אחת, ירוקה.
לא ירוקה רגילה, אבל ממש ירוקה, זוהרת, כמו טוש מדגיש.
כולם הסתכלו עליו בפליאה, וגם אני שלא הבנתי למה הוא נועל רק
נעל אחת, ומכל הצבעים דווקא ירוקה?!
באותו יום היה קצת שונה. גילי דיבר ושיחק וקפץ.
ואני לא הבנתי מה השתנה? היה ברור לי שזה קשור לנעל כמובן.
פתאום מאמצע שום מקום, ביום בהיר אחד, נכנס לכיתה עם נעל אחת
ומאז הוא התחיל לדבר.
היה משעמם בהפסקה, אז החלטתי לצאת למסע תגליות.
לבדוק מה קרה לגילי ובמה עזר לו הצבע הירוק.
הוא ישב בחצר. והביט בשלולית. וראה את הצפרדע הירקרה עם
שרביט.
הם דיברו על משהו ואז גילי החזיר לה את הנעליים ואמר - "תודה."
ופתאום ליד גילי הופיע תיק קטן.
לא הבנתי מה יש בתיק, בכלל כל העניין הזה היה מאוד מוזר...
היה שיעור חשבון. אבל החלטתי שזה חשוב יותר ועקבתי אחריו.
הוא מיהר ממש כאילו הוא מאחר לאיזה מקום חשוב ביותר.
הוא היה לבוש כולו בירוק זוהר, ונכנס למערה שיצאו ממנה קולות
מוזרים וציפצופים חזקים.
המשכתי בעקבותיו ופתאום ראיתי אלפי צפרדעים מקרקרים סביבו,
והוא יושב לידן והתיק על גבו.
הוא הוציא ממנו משהו זוהר, ואני הסתקרנתי לראות מה יש בתיק.
כשהבטתי שוב הוא החזיק את השרביט של הצפרדע מהשלולית, הצטמק,
ונכנס לתוך התיק.
לא הבנתי מה קרה אז קפצתי לתוך התיק, וכשבדקתי מה בתוכו, ראיתי
את גילי יושב שם בפנים ומצייר 2 צפרדעים מקפצים על נעל אחת
ירוקה.
הוא נראה עצוב אז נתתי לו נשיקה כזאת רטובה על הלחי, ולפני
שהבנתי מה קרה גם הוא הפך לצפרדע חמודה, אבל אדומה.  
מאוד שמחתי כי אני אוהבת גיוון. ואולי ככה גם יהיה לי עוד
צפרדע שהוא חבר אבל רק בצבע אחר.
אח"כ אז קפצנו ביחד לשלולית ולקחנו אתנו את הנעל כמצופית,
וחזרנו לצנצנת בחדר מדעים.
אולי מחר ציפי מהשלולית תמצא לי עוד ילדים שמתאימים להיות
צפרדעים המממ... כחולים?!