אחת התחושות החזקות ביותר והאהובות עלי היתה תמיד זו שקיבלתי
בעומדי על פי צוק גבוה. באותו רגע, כשלקפוץ היתה פעולה כל כך
קלה, הרגשתי שאי הקפיצה היא בחירה של ממש. שלבחור בחיים זה לא
להיכנע לשגרה, אלא לבחור בהם באופן אקטיבי.
(בנו של האין, בתגובה לטול)

==

"ונשא השעיר עליו את כל עונתם אל ארץ גזרה,
ושלח את השעיר במדבר"
אל ארץ חתוכה לגזרים על ידי צוקים וגיאיות
ויש במשמעותה גם גזורה מבני אדם...
(דעת מקרא, על ויקרא ט"ז, כ"ב)

 

אל שפת התהום
כל שניה כמעט נופלת
בוחנת הכח
לעמוד בקצה הצוק
ולבחור-
אני רוצה לחיות.

אני
רוצה
לחיות.
 
קל לתת לטבע להטביע
חותמו רגבי אדמה ומים גואשים
להרכין ראש, ללחך עפר
להישאב אל השאול.

להישאר על האדמה-
מבחן אל אנושי.

להישיר מבט גבוה מעל
שדות חרושים תלמים ירוקים
נחלים אגמים מפלים גועשים.

להשקיט קול קורא להתמזג עם
תהום כי רבה התשוקה
לכמה רגעים של מעוף משוגע
לשקוע לגמוע אוויר בהרים,
לבסוף מאכל לעוף השדה.


ורציתי לעמוד בקצה הצוק
להתפלל.