לזיכרו של אלביס  5.1990 - 10.8.2004

http://geocities.com/ravidnymand/elvis.html

איך מספידים חתול?
אם בדומה לאדם, נזכיר את נקודות הציון בחייו, נגלה שלאלביס יש
כמה צאצאים משתי חתולות - עם אף אחד מהם הוא לא שמר על קשר.
הוא לא יצר בחייו אפילו בורג, לא ביקר בחו"ל ולא פשט אף אחת
מארבע רגליו אחרי שלא הקים אף חברת סטרט-אפ. הוא גם לא שרת
בצבא ולא גילה את התרופה לסרטן או את ההסבר המדעי מדוע חתולים
מגרגרים. למען האמת, אלביס החתול לא עשה הרבה בחייו מלבד
לישון, לאכול ולכתוב פואמות ילדותיות על טונה.
נקודות הציון בחייו של אלביס לא ראויות לאזכור. תכונות האופי
שלו (חייב להאמר בכנות שאינה אופיינית להספדים) זהות לאלו של
רוב חתולי הבית: הוא היה עדין, טוב-לב, מפונק ועריץ, לפעמים
התעלם לגמרי מכל החוקים וילל אל הירח.

אבל אלביס אהב אותי, בזה אני יכול להשבע, ואני אהבתי אותו.
הוא היה החבר הכי טוב שלי, במישור אחר לגמרי של המושג
"חברות".
הוא היה הזכר היחיד בחיי שאהבתי ללטף.
לא שפט אותי אף פעם ולא עשה עניין כשראה אותי מאונן.
הוא אכל מהיד שלי וחירבן לי על השטיח, ומלבד בזמן הניקוי, זה
היה לגמרי בסדר מצידי.
לא אמרתי את המילה הזו על אף אחד אחר בעולם -
אלביס היה נשמה.

חלק מהנשמה שלי אבד היום, אלביס.
אבל אנחנו ניפגש שוב, אני יודע, בשדות הפינוק הנצחיים.
והפעם אני אהיה זה שיגרגר.