מראות
מראות,
מראות חיינו משתנים, ללא היכר
משנים תסרוקת, משנים הבעה,
משנים כיוון.
לא נתפסים על כיוון מסויים, מפחדים
לאן הוא יוביל.
בורחים, בורחים מהכל
משתוללים, צועקים
מהחיים
וכשקרובים הם לסוף, רוצים להתחיל
מחדש
ואיפה את אמא יקרה, שהבטחת לשמור
ולטפח
ואיפה אתה אבא אבוד, שבנית עבורי
מגדלים ללא יסודות
בכל טיפת טוב מצאתי צלקת
בתוך חדר של ארבע קירות
נועל את הדלת
נותן למוח לברוח, למקומות רחוקים
נותן ללב לבכות על דברים אבודים
ואולי השתגעתי? ואולי לא
ואולי השתניתי? ואתם לא
אותה תמונת נוף שמלווה אותי מילדות
מהי מסמלת? אני שואל
מקווים לעתיד מוצלח, יותר בטוח
משקרים לעבר, ונחבטים בהווה
והסוס הזה דוהר ללא מושכות
מגששים באפילה
ואתם בוגרים, תסתכלו סביבכם
אנשים.
האש הזו שורפת
ובסוף היא תשרוף עוד את כולכם
כמו שהשמש עולה כך גם היא שוקעת
כך תיגמר גם תקופתי וגם תקופתכם
ומה הלחץ? ומה המהומה
לשנות משהו לא תצליחו
מדברים על עתיד זהוב
ומתוק כמו דבש
וידכם מלאות בחרא
מראות,
להסתכל במראה ולבכות, כל בוקר מחדש
עין לעין, אישון לאישון לגלות את עצמך
ולבכות
להסתכל על אדם שעומד מולך, ולבכות
עין לעין, אישון לאישון, והדבר משניא את
לבבך עליו.
ואתה רוצה להרוג את אותו אדם,
והוא מסמל תכונה שבך אותה אתה משכיח
או משתוקק להיות,
ואתה מתפרץ.
כולנו מראות של כולנו
ואף אחד לא יודע מי הוא באמת
כל אחד כועס, כל אחד רוגז
רוצה רק לקבל, לא לתת