עכשיו כשהחגיגה כבר נגמרה
ונשארנו רק שנינו בודדים
אני יכול עכשיו להגיד לך
מה שהלב רוצה

ואני עכשיו עייף,רוצה לתת
לגופי לנוח
הגעתי כבר לסוף המירוץ,
ואינני יודע מי ניצח
בסוף אני יודע שתחכי לי.

היית איתי בכעס,
היית איתי בשמחה,
היינו יחד עם הרבה אהבה,

שנינו יושבים פה על ספסל בגן העיר,
בודדים
עכשיו אני יכול להגיד לך מה שהלב רוצה.

ותמיד רדפנו אחרי האופק,
ניסינו להגשים חלומות רחוקים,
תמיד בדקנו את הדופק,
לראות אם אנחנו עדיין,
אוהבים.

מרגישים שהגוף נרקב
ובפנים כמו חדשים
עם כל המריבות,וכל התככים
עם כל הקושי,וכל הייסורים
מסתכלים על הנכדים,ומתמלאים חיים
נזכרים.

אני יודע שגם התקופה שלי ושלך תיגמר,
ונלך לנוח,ואולי נהיה בעולם אחר.
ידעתי תמיד שזוהי מחזוריות של הטבע,
ידעתי שהגלגל הזה לא יפסק לו לעולם.
ידעתי תמיד שאני אוהב אותך
אבל לא ידעתי אם אני תמיד מוכן,

ונכנעתי ליצרים שלי,ונכנעתי לאהבה
התגברתי על הפחדים שלי,וגם על הבושה
סוף סוף התחלתי להבין מי זה אני
אני את ואת אני

אנחנו פה לבד מסתכלים על השמיים
עוד מעט אהיה שם,
אני איתך בינתיים
ואנני רוצה לעזוב,
למרות מחלתי שרודפת
אני רוצה להמשיך לאהוב
אותך, ולא אחרת

ולגיל שלנו יש יופי משלו
כי הגענו למסקנה
מה בסופו של דבר כל אחד רצה מעצמו.

והשמש של חיינו,עומדת לשקוע
אני מרגיש שלווה בתוכי
אני מרגיש מרגוע
אחת אהבתי, ואחת אוהב
והאחת הזו יושבת פה ליידי

עכשיו אני יכול להגיד לך
מה שהלב רוצה,
והוא בוכה
הוא רוצה אותך.