דלתות נעולות, דלתות גדולות
סוגרות את הדרך להמשך חיי,
גלי געגועים לעבר הרחוק
שנשכח ממני.

אני זוכר, אני יודע
הילדים שגידלתי,
גדלו ונעלמו
כאילו השתמשו בי, כמו כולם
וכן אני סנילי,
וכן אני זקן,
אבל את התפילה שלי, של חיי
אני אמשיך לנגן.

אני מתגעגע לבית של אימא,
ולמטעמים הנהדרים,
אני מתגעגע לחיים.

והיום אני מסתכל,
כל אחד רוצה להשתגע
כל אחד חושב שהוא חכם גדול
אני עברתי,
אני יודע.

דלתות, דלתות גדולות נעולות
סוגרות את הדרך להמשך חיי
גלי געגועים לעבר הרחוק
שנשכח ממני.

וככל שאתה גדל,
אתה יודע, מזה להיות לבד
בין ארבע קירות
נשארתי אחד.

וכולם תמיד רוצים ביחד
פוחדים להיות לחוד,
מחפשים טיפה של נחת,
אבל בעצם זה אבסורד,
אתה מת לבד.

אני יודע, אני יודע
אבל זה רק אני.
אני זקן, אני לא שומע,
רק את נשמתי
ואני מתפלל אליך אלוהים
שתציל נשמות אבודות
תשמע את תפילת הקשיש,
תשמע.

והאישה שלי, היקירה
גם היא עזבה
היא מחכה לי למעלה
והילדים גדלו ונשכחו,
אפילו לטלפן לשאול מה שלומי
הם לא יכלו
ואני זוכר, כשהייתי ילד
מה זה היה לתת כבוד
אני זוכר.

אני מתגעגע, וכואב לי עכשיו הגב
והבכי שיש בעיניי, זה לא מכאב
זה מגעגועים לעבר.
יום יום אני נזכר באימא
שנתנה לי לחם וריבה
יום יום אני נזכר באבא
שלימד אותי תורה
הדמעות קרות הם, את לחיי מצננות
נשארתי עכשיו לבד
בין ארבע קירות.

והשעה כבר מאוחרת, כבר אחרי חצות
עוד מעט אלוהים ישכיב אותי לישון,
ואפסיק לחלום חלומות.