מעגלים, טיולים, לאן דוהרים? כולם שואלים, ואני בתוך מסיכה,
מסיכה של זמן ושל מציאות, מנגינה אבודה.
אמת מהי ומיהו הצודק באמת ומי המושחת? חושב בהגיון בריא,
ומרגיש כמו משוגע, איפה אני נמצא באמת, אשליות. לרדוף אחרי
האושר, אשליות של אהבה.ומהי האהבה הזו שכולם מדברים עליה? הכל
זה עניין של תלות, הכל זמני, על כל דבר שמת חי דבר אחר, הכל
מסתובב סביב צירו.
כל מטרה בחיים הופכת לאמצעי, אי אפשר לסמוך על אף אחד בעולם
המשוגע הזה, רק אני לעצמי.
חברים טובים וכסף, איבדתי את שניהם, וכמה אחים היו לי, כולם
נפלו למערבולת.
שנאה זה רגש? לעבוד עם הלב או לעבוד עם הראש, אני מתחבט, בוכה
בלילה מזיע ביום מחפש מקלט שיציל אותי מהקור, ואיפה את אישה
כשהייתי צריך אותך? איפה ההקרבה?
אישה זו אישה ואף פעם לא תבין כיצד היא חושבת, פעם תיתן לך
נשיקות ופעם תזרוק אותך מהדלת תלוי הרבה במצב רוח שלה. הכל
מצחיק לפתע מחפש ריגושים, מחפש את מהותי בין שבילי החיים, משנה
תחפושות, משנה משחקים, ולאן רודפים? לאן משתוללים?
מהו הקול שקורא בי, ולמה בכלל אני פה? דת לא פותרת לי שום
שאלה, אין לי שום דבר ממש נגד הנושא יש לי הרבה הערכה.
אך מסתכל אני למעלה מחפש לי איפה נעלמים כולם, הכל משתנה, מחפש
דבר מכוון,
מפסיד יותר מאשר אני מרוויח, ואם הרווחתי אני חושב כבר על
ההפסד, מהי החכמה להצליח, שאלות ללא תשובות, אשליות.
כמו אפיזודה חולפת אני מסתכל על כולם פה מהצד מרגיש לא קשור
מרגיש לא שייך, אני מאבד את עצמי כשאני שותה אבל בכל זאת מנסה
להישאר שפוי ומדבר שטויות ברצף, מדבר ללא הבחנה.
שותה כדי לשכוח צללים שרודפים אותי מהעבר, שותה כדי לשמוח
להעביר את הזמן.
וכסף קונה הכל אפילו אושר, ובלי האמצעי לדבר נשארת אחד.
ואהבתי, וידעתי מה זה לאהוב, והכל נשבר לפתע, הכל אבוד.
הקרבתי והשקעתי וכשהיה צריך להעמיד פנים שיחקתי, במשחק המטורף
שלך אישה, אותו משחק מסוכן שניקרא אהבה.
לא אדע לעולם מה את חושבת, תמיד ניראת לי כמטרה רחוקה והדרך
שדהרתי בה הייתה דרך חד-סטרית.
רוצה לבכות ולשמוח, למות ולהתעורר במקום אחר וגם כשאני מאושר
אני מרגיש במקום עומד,
חשבון אף-פעם לא עשיתי וכשאומרים לי די אני פשוט הולך.
יש אכזבות, בחיים הכל קיים מכל הסוגים רק תבחר לאיזה צד אתה
משתייך, תדע ילדי שכל אחד מחפש תשומת לב, שיקשיבו לו ויבינו
אותו.
כל אחד מחפש לשלוט אנשים, נשים, ארצות,
לשלוט בכסף, לשלוט בעולם, מונופול זה שם המשחק.
והכתיבה היא הדיבור שלי, והפה הוא אקדח, עיניים כמו סכין, עם
להב משונן, לא עושה חשבון ואומר לכם בפנים את מה שאני מרגיש,
בלי צנזורות אומר את מה שמפריע בלי לחפש במי זה פוגע, וזה פוגע
בכם, כי עם השנים כבר אין הבנה, כל אחד לעצמו, אף אחד לא רוצה
לשמוע.
היינו שניים, התמסרנו אחד לשני, אהבנו.
הסתכלנו לרקיע ראינו ים של כוכבים, כמו האל שרוכב על סערות
ומים חיפשנו הרפתקאות, אהבנו.
כמו ילדים, למרות שתמיד חשדתי, אהבתי אותך ילדה, באמת ואת
שיחקת בי כמו ילד חשבת לך שאני מטומטם.
כשאישה יודעת שאתה אוהב היא בורחת, צריך לדעת לשלב, לא להראות
יותר מידיי, אחרת אבוי יכולה להיכנס ללבך ילדי ולעשות ממנו
מילקשייק,
ולא זה לא יהיה איכפת לה.
כן, תצחק ילדי, החיים מצחיקים זה כמו טיול מלא חוויות מרגשות
וכשאתה מת, יישארו בך רק הזיכרונות.
הכל מעגלים שמסתובבים סביב צירם, החיים מצחיקים, צוחקים על
אנשים, צוחקים עליי אני הג'וקר אני הליצן, אבל אני אצחק אחרון,
אני החזק.
אז אל תאיימו אנשים, כל אחד פה חושב שהו מנהיג איזו מאפיה,
מנסה לשלוט, והוא, הוא שווה משהו, הבוס הגדול אתה לא יודע מתי
תיפול, חברים זה לא גב, רק כסף בארנק יסדר אותך בכל מצב.
תשמע לי אחי, תטה אוזן לדבריי, אני מדבר כי אני יודע.אשליות,
אשליות.
כולם חזקים במילים, כולם חכמים גדולים, כולם מורכבים מאנשים,
וכל איש הוא אחד, וכשאתה אחד, אתה לבד. הכל אמצעי להשגת כוח
זמני ושליטה.
ומי אתה בכלל שתדבר, האם יש מעט שכל בראשך?
צללים שרודפים אותך, מנסה לברוח, נתלה על אנשים, מחויבויות,
פיגורים, עבודה, ילדים, כל הלחץ הזה שבא ישר בפנים.
אהבה לא מדברת היא רק יודעת לקחת וללכת, מנסה לחיות וכשאתה חי
אתה עוד יום מת, יוצא שאתה חי רק רגע אחד בודד, ומה שווה אדם
אם אין לו שעה אחת ביום שהיא שלו, פשוט כלום.
נמאס לי כבר מהניצול המתמשך הזה של החיים, כשכואב לי אני כותב
את  זה , זוהי התרופה הטובה ביותר.
כשאני שמח אני שוכח, מהכל, מהכל.
אולי לא הייתי מספיק טוב בשביל אף אחד, בשבילי כולכם חיות,
ידעתם לנצל את טוב לבי וללכת.
איפה את אישה אבודה שלי שאהבתי, לאן ברחת? לאן נעלמת לי מבין
הידיים, פרשת כנפיים ועפת למקום רחוק, כמה אהבה הייתה בינינו,
כל-כך השקעתי, כל-כך נתתי והיה אכפת לי, כל-כך אהבתי.
ובשביל מה? תגידי לי אישה, למה זה מגיע לי? זה התודה, זו
האהבה, את צריכה עוד לגדול ילדה, כואב לי כואב לי עכשיו מאוד,
פתאום נעלמת לי חזרת לחלומות, אני בוכה ואת לא שווה בשבילי
עכשיו אפילו דמעה אחת, לא שווה כלום.
איפה אתם הורים אבודים שהייתם צריכים לגדל ולטפח? איפה יש
"שלום-בית"? ומתכוננים כבר לריב הבא. אין אמון אחד בשני אין
אוזן קשבת, כל אחד חושב פה שהוא יודע הכל, כל אחד הוא מבין
גדול, יודע מה טוב ורע,
כולם יש להם ניסיון, לחיות במרמה ולשקר לעצמי שהכל בסדר זה לא
"דרך-חיים", איפה ומתי הייתם בשבילי הורים?
חברים באים וחברים הולכים, תמיד אמרתי, ואם תמצא ילדי יותר
מחבר אחד בכל החיים מצבך טוב, חברים הם רק דמויות נוף במסע של
חייך, מן מייעצים קטנים שיודעים מה טוב.
וכשאתה בלי כסף, או בלי אמצעים, אתה מגלה באמת מי הם חברים,
כשאתה בחובות, כשאתה בקשיים, אתה תמצא את עצמך לבד , למרות
שהיו לך אלפי חברים.
הכל עובד בעולם הזה בעיניים צרות, חושב שהכל בסדר, אשליות.
תאמין לי אחי, שאני לא מדבר שטויות, זה נראה לך שאני אדם רק של
דיכאונות, אני לא אחד כזה, ובטח גם לא אהיה, אני מדבר מהלב על
מה שמכאיב, כל העולם מתעסק בפוליטיקה, מקריב ילדים כקורבנות
מלחמה, על מנת לשבת עוד כמה שנים על כיסא מרופד ונוח על חשבון
משלם המסים, אין הגינות.
אין הגינות, הכל זה מרדף אחרי העושר, ורומסים בדרך את דרכי
היושר, זה מרגיז איך הכל מתנהל פה, אפילו את הדת מוכרים
כגימיק.
אחד שונא את השני, שנאת חינם.
כל הזמן מדברים שזו המציאות, תשמע ילדי מציאות באה ומציאות
הולכת, מציאות בשבילי זו המצאה של השטן, של אנשים טיפשים.
אתה לא טיפש ילדי, הדבר היחיד שנשאר לך זה השאיפות והחלומות
שלך, תבחר באיזה כיוון אתה משתייך, כי אם אתה לא לעצמך, אף אחד
לא יהיה, אפילו כשאתה מת.
אנשים שהכרתי, היום כבר לא מכירים אותי יותר, דברים שחוויתי רק
אני מרגיש, רק אני יודע.
כסף קונה הכל, כסף קונה אנשים, כאשר יש לך אפילו האפיפיור חבר
שלך, וכשאין אף אחד לא מסתכל עליך.
תמיד תשמח ילדי, תחיה את הרגע, ותשתדל תמיד לשחק אותה, לשחק
בבנות. תראה את הנולד ותשמח ותחייה, החיים כל-כך יקרים, וכל כך
קל לאבד אותם.
תזכור תמיד שיש מחר בהיר יותר, ולכל לילה יש גם יום, החיים זה
גלגל.
אני מסתובב ברחובות, מסתכל איך אנשים חיים, איך אנשים מתנהגים
אחד לשני, אנשים גונבים בשביל לחיות, חיים ברחובות, חיים
בקרטונים, מנסים להעביר עוד יום מקווים למחר טוב יותר, מקווים
שיהיה בסדר אבל בכל זאת ממשיכים. מודה לאלוהים, אני יודע שהוא
שומע, למרות שמרבית העולם הזה כופרים.
השקפת העולם שלי שונה, אני רואה את הסמים, החומר הלבן הזה
שאנשים מתמכרים ומתים ממנו, ראיתי אנשים מתים לי, ראיתי איך הם
גוססים ומתפללים לחיות עוד יום ועוד יום, למה זה כל-כך חשוב
להם לחיות עוד יום, מה כל-כך יקר בזה אני שואל, הרי מצבם גרוע
כל-כך כבר כאשר אתם חיים, אז למה כל הסבל?
ועונה לעצמי שאנשים אלו הם העילית של החברה שיודעים שהחיים
יקרים גם במצב הכי נורא, שגם כאשר קשה הדברים מתישהו עוד
יסתדרו.
אני רואה כמה אחים שלי נפלו קורבנות לרחוב במקום לבכות אני
פשוט כותב את זה, החיים כל-כך יקרים צריך תמיד לשמור על הזנב
שלך, ילדי.
לא תדע לעולם מה יביא המחר, החיים זה טיול לא מטרה, ככה תמיד
טענתי, אף אחד לא יודע באמת מה יקרה לו אחרי שהוא ימות, ולאן
הוא ילך כולם, מנחשים אני אשקר לך אם אני אומר לך שלעולם לא
חשבתי על המוות אבל החיים ממשיכים הלאה.      
מדליק עוד סיגריה, הריאות שלי כבר לא מתפקדות, נרגע העשן מתפזר
בכל החדר, שוכח.
אני בחדר ספון, יש אנשים שאין להם מה לאכול, זרוקים כמו חיות
ברחוב, ושועי העם מצחקקים, חכמים גדולים. שם המשחק זה כסף
נערי, כסף.
לא באתי לכתוב תנ"ך ולא שום מגילה, יש אנשים שזרוקים בבית-סוהר
בלי שום סיבה, בבתי הספר לא מלמדים, כולם כלבים רמאים.
כן, אני מורד בכל המוסכמות, אני מורד בממסד, כולכם בהמות, אדם
לאדם פרא, ורק אל השמיים אביט, רחמים גם אלוהים לצערי בקושי
נותן, אולי אני מרגיז בהשקפותיי אבל לצערי כך אני מרגיש, אבל
אני לא מאשים אותו, אני מאשים אותכם אנשים, הכל פוליטיקה.
כולם יודעים רק לדבר ולמכור סיפורים, סמים וזנות זה מצרך
הרחוב, וזו התוצאה, זו התוצאה ילדי.
תדע לווסת את דרכך בין נפתולי החיים המסובכים האלה, שכל אחד
חושב שהוא יודע הכל.
מביט אני בטלביזיה עכשיו ושומע אנשים מדברים על שלום, שלום עם
כולם, שלום עם העולם, מדברים על רוגע ושקט נפשי, מוכרים
אשליות, ממלאים מוחות.
איך אתה יכול אדוני להבטיח שלום, ואתה מכין אותנו כבר למלחמה
הבאה, הסתכל סביבך, תעשה שלום מבפנים תראה איך הכל מתפורר,
לכאן יגדלו ילדייך וזה לא עתיד ורוד יותר.
שנאת חינם ומחלות מדבקות הם הבסיס, כן אני מורד ואני לא מתבייש
בזה ואני לא חושב שיש לי במה לקצר את המילים שלי, כי הם
אמיתיים.
אבא עוזב את הבית, ומכה את אשתו, משאיר ילדים לבד שיתמודדו,
ותצחק ילדי כי העולם הזה מצחיק, צוחקים אחד על השני.
אני, אני הוא האיש בעל אלף המסכות, אני הוא האחד שנכנס לכל
הקבוצות אבל לא מרגיש שייך לאף אחת מהם, בורח, מתחפש, מחפש
תדמית, מחפש שם, מחפש מהות,
אני הוא האחד שצוחק עלייך ילדה ומשקר לך בפנים במצח נחושה.
כשאני צוחק זה לא מה שאני באמת מרגיש, וכשכואב לי אף-פעם לא
תדע,
מחליף מסיכות מרגע לרגע, מחפש חוויות, התרגשויות, נכנס
למערבולת הזמן, לאשליות האלו יש סוף, הכל נע במעגלים, אבל יבוא
עוד יום ותגלו באמת מי אני, אמצא מסיכה שתהיה רק שלי, והיא
תתאים בדיוק, וכמה שאני אצחק.
כי אני הוא האיש בעל אלף המסיכות, ואתם תזכרו אותי אני האחד
המורד בכל, בהכל.
תן לי לזרום, להרגיש את הקצב ורק לחייך כי זה החיים, חי ממסכה
למסכה ולא מצטער על זה אפילו לדקה, חי את הרגע ולא עושה הרבה
חשבון, כי את בשבילי אישה ממש כלום, רק תזמרי עד מחר.
כסף מפה וכסף משם וכולם יכולים רק לחפש אותי, בורח מכולם עם
חיוך שכובש את השפתיים כבר לא בכי, כבר לא התמרמרויות, רוצה
לחיות.
מעשנים בשביל הפוזה, מתנהגים כמו "קזה-נובה", רק תן לי לזרום
ואל תפסיק לי את הקצב, קמתי מלמטה ותראו אותי עכשיו אני צוחק,

אני מאושר תראו איך אני צועק.
אני לבד, עם עצמי אבל טוב לי עכשיו, אתם אלו שרודפים עכשיו
אותי, אתם מחפשים, ובשביל מה, אני אותו אחד עם אלפי המסכות
שידע לקיים את כל החלומות אני לא רק שר, אני חי את זה , אני
יודע מה זה לחיות בין שני צדדי המתרס, וזה קשה, לא קל.
אבל ידעתי להתמודד ולהגיע והכל בא ברוגע, אז תן לי לזרום עם
זה כי אני לא יודע מתי זה ייגמר.