|
ושוב אותה שימלה פרחונית דקיקה
מרחפת על גופך
כמו וילון מעל חלון פתוח
היא רק רומזת על מה שהיא מסתירה
גם השמש לי לועגת
מאירה מאחור צל של ירכיים חטובות
אך איני רואה את צבע הבשר
והחיה שבי מתעוררת
שואגת היא רוצה לצאת
היא נעולה בכלוב של מוסכמות
תוהה אני היכן היא החיה שבך
כף ידי חופנת את עצמה
מדמה שהיא רואה את המראות ממקור ראשון
גם שבריר שנייה בחום שבין שני עמודי גופך
היו מספיקים בכדי לגרום לה אושר
ואת שומרת על המטמון
חמושה בחיוך
והחכמת לשים רק וילון מעל החלון
כדי שייראו את מה שאי אפשר להשיג |
|
|
המערכת, בתכלס,
הם חבר'ה
שנונים, אבל
כשזה מגיע
לקווים
אישיים...
-שפרירית,
גם אני רוצה.
("האמת
בסלוגנים")
תגובת מערכת:
פסים. פסים
אישיים. וכן,
אלפי הסלוגנים
שאת שולחת לא
מתקבלים, כי הם
לא. לא שנונים,
ולא אישיים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.