יונתן דוויד / אני, את, אני |
צובע את החיים בשחור עם מכחול
אולי אושיט יד לפני שאקרוס
אך מי יחזיק את זה שיתפוס?
בתוך המבוך הלוגי המסובך
אני זוחל ומחפש אותך
אולי יום אחד בלי מבט עגמומי
אוכל לנסות למצוא את עצמי
אני אוהב את איך שאת אוהבת
וכואב כל יום מה שאת כואבת
אני כבר הייתי במעמקי אהבת שאול
את חייבת ללמוד שזה לא הכל
לא תמיד עוזר הטשטוש
מתי כבר אשכח איך כותבים ייאוש?
מקשקש בלי סיבה על הדף הלבן
מחפש ומוצא רק מה שכבר לא כאן
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|