המחשב שוב נתקע. בפעם השלישית השבוע. כל מי שלא חווה את התחושה
הזאת שיקום. לא, לא כולם בבת אחת. אה, אז אתם מכירים את ההרגשה
נכון? בדרך כלל זה קורה כשיש לכם איזה פרויקט שעליו יפול ויקום
העולם, לפחות כרגע, ואז ורק אז המחשב נתקע.

אז מה עושים?  רגע. ומה אתם עושים? אני קודם כל מכבה את המחשב.
מכינה לי כוס קפה כזה בכוס הכי גדולה שיש, ומתפללת. לפעמים
דווקא מצליח. ואני צועקת י ש וממשיכה לעבוד. שומרת כל שנייה
כדי שעבודתי לא תרד לטמיון ואם צריך אז גם על כמה דיסקים קטנים
ליתר בטחון. אם זו עבודה גדולה כזו בעלת נפח מיד שמה בצורב
ליתר בטחון.

אבל כמו שכולכם לבטח כבר יודעים לאלוהי המחשב אין נשמה ולא
תמיד מקשיב. במיוחד, כשצריך אותו הכי הכי. לפעמים דווקא בשביל
להכעיס, מת. ממשיך להיות תקוע.
המסכנים שבינכם צריכים עכשיו להתחיל לחפש טכנאי, לשכנע אותו
שיבוא לעשות ביקור בית, לחכות בסבלנות עד שהוד רוממותו יופיע
ושיהיה לו גם זמן וגם ידע לתקן. המאושרים כמוני מצלצלים
לשירות. אבל גם כאן לא תמיד עוזר כי לפעמים השירות תפוס
ולפעמים יגיעו רק מחר.

אבל אני המאושרת שבאדם יש לי טלפון פרטי, סלולרי. וכל שאני
צריכה ללחוש:
"אריאל. אני רוצה אותך... עכשיו."
ואריאל לוחש לי בחזרה: "מה קרה חביבה?"
בחיי שכך הוא קורא לי, "חביבה", למרות שגילו חצי מגילי.
אני מסבירה כמובן עד כמה שאני יכולה. טוב, לא תמיד אני בעצמי
יודעת מה קרה. ואם אחרי חמש דקות לא פתר את הבעיה דרך הטלפון
הוא מתייצב אצלי תוך נגיד חצי שעה?
האמת לפעמים בא לי לקלקל את המחשב רק כדי שיתייצב אצלי.
עכשיו אתם מנידים בראשכם ועושים תנועה כזו עם האצבע המראה סביב
הראש ואומרים לעצמכם מסכנה נפל לה בורג ומתכופפים למטה לחפש
אותו.
אבל תאמינו לי אני לא מופרעת, אבל, אם אין לי עבודה דחופה
ומאוד חשובה, אני לפעמים מקלקלת בכוונה את המחשב כדי שאריאל
יגיע.

רוצים לדעת למה? לגלות לכם? אבל שלא תספרו לו טוב? אז ככה.
אריאל הוא הכי מומחה למחשבים שאי פעם פגשתי בימי חיי. טוב אבל
זו לא הסיבה העיקרית. אריאל פשוט חתיך עולמי. לא מאמינים עלי
נכון? לא מאמינים. אבל כן !!! (רואים את סימני הקריאה?)

תארו לכם איך שהגיע אלי בפעם הראשונה והסתכלתי עליו ידעתי.  
גבר, נגיד בסביבות השלושים אולי פחות. לבוש כולו שחורים, רזה
כזה והבגדים צמודים אז רואים הכל. ויש לו זוג עיניים שחורות
כאלה כמו של בייבי כלומר ענקיות עם ריסים ארוכים ארוכים. לא
מתרשמים? כנראה שחוש התיאור שלי פגום והעיקר שכחתי לציין
שלאריאל יש קרחת. לא, קרחת זו לא המילה מתאימה. הוא חלק חלק
למעלה ומבריק כזה.  כמו של קפטיין ז'אן לוק פיקרד ממסע בין
כוכבים  אבל הרבה יותר צעיר והשילוב הזה של בייבי פייס תמים
כזה עם קרחת הוא שילוב קטלני.

כשהוא מתכופף אלי בשביל לראות מה לא בסדר במחשב שלי, אני יכולה
להריח את הריח שלו, שזה שילוב של ריח של גבר וקצת ריח של יער.
האמת אף פעם לא שאלתי אותו במה הוא משתמש. כי אם אגלה אז אלך
ואקנה לי את הבקבוק, שיהיה לי לידי, בכל פעם שאתגעגע. אוכל
לשאוב אותו לקרבי. בהתחלה היה נוגע לי בגב היד, ככה כאילו לא
בכוונה וכל נגיעה כזו הייתה מעבירה לי צמרמורת דרך חוט השדרה.
אחר כך התקדמנו עם כל קלקול - תיקון מחשב.

האמת שאני בכלל לא מתה על צעירים. בדרך כלל אני מעדיפה אותם
קצת יותר בשלים וקצת יותר מנוסים וקצת יותר חלקלקים, כלומר עם
ניסיון חיים ופה נוטף מרגליות, שגם אני וגם הוא יודעים שזה רק
בצחוק אבל נעים לשמוע. זה הבדרך כלל. אבל אריאל שהוא ההיפך
הגמור ממה שאני אוהבת בדרך כלל, פשוט, מה אומר לכם, ממלא פי
רוק, בכל פעם שאני רואה אותו.
אבל, עד שהוא הולך אני כבר שוכחת כיצד הוא נראה, אז לא שווה
בשביל זה לתקן את המחשב? כלומר לקלקל את המחשב כדי שיבוא לתקן
אותו?
טוב, לא רק בשביל לתקן את המחשב אבל זה היה ברור לא?

טוב נחזור לסדר.

היום המחשב התקלקל על באמת. נתקע באמצע היום בלי תכנונים ובלי
דאווינים. אז בלי בעיות הרמתי טלפון לשירות אמרו יבואו מחר, אז
צלצלתי בסודי ואני שומעת קול חדש לא של אריאל. ואני לוחשת
"אריאל" והקול עונה "סליחה טעות במספר" טוב כנראה שטעיתי.

אז אני מחייגת שוב, ושוב הקול הצרוד הזה. עכשיו אני כבר ממש
עצבנית ומבררת ומגלה שאריאל עזב...

איזו חוצפה אני חושבת לעצמי, בלי להגיד לי?
ככה עוזבים אותי? ומי יתקן לי את המחשב?

אז אם אתם מכירים איזה טכנאי נחמד שגם יודע איך מתקנים וגם
נראה אפילו קצת דומה לאריאל אפילו שאין לו שם כזה מדליק כמו
אריאל תרימו טלפון. עשינו עסק?

ואם לא, אז כנראה שלא תהיה לי ברירה אלא ללכת לחפש היכן אריאל
מתחבא או למה נעלם או ללכת ללמוד בעצמי כיצד מתקנים מחשב. אבל
תאמינו לי זה לא יהיה אותו הדבר, נדמה לי...