|
שחור מוות אבדון.
כל מה שאני עושה יוצא בסוף לא נכון.
אנשים מתים סביבי.
ומותם הוא לא טבעי.
והמוות גם אלי הוא מתקרב.
אך אני נלחם בו, כי הוא אויב.
כה קרוב, כמעט הצלחתי.
מהאבדון אני ברחתי.
ורואה אני אותם.
איך רוכבים ארבעתם.
מהשמיים הם יורדים.
על סוסי הרפאים.
מלחמה עם גרזן גדול ביד.
מגפה תוקף זקנים מיד.
רעב אוכל את הנשים והילדים.
והמוות תוקף את כולם, גם את הגברים.
מתפלל אני אליו.
"מה אתה עושה עכשיו?!"
אין תשובה ומענה.
ופתאום הכול שונה.
אני מסתכל על כולם אומר.
אז ככה נראה סוף העולם... |
|
"ומה עם החזייה
המנומרת?"
חברי במה
מתגעגעים לבגדיה
התחתונים של
זאטוטה
פסיכודלית,
בתולת ברזל
במשרה חלקית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.