אנדרי יפרמושקין / שחור-גלימה |
עורו זהוב.
הוא רק שונא.
הוא לא יודע לאהוב.
צעדיו רכים כשל עכבר.
וראשו מופנה אל הלא מוכר.
לא משרת הוא אף אחד.
הוא לא אדם, הוא משהו מיוחד.
אחיו שוכב גוסס מאחוריו.
אך הוא כבר לא צריך אותו עכשיו.
לפתע מופיעה היא לפניו.
פניה מוקפות הילת זהב.
עורה לבן וכך גם לבושה.
היא מסמיקה מרוב בושה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|