|
לבוש גלימה שחורה .
עורו זהוב.
הוא רק שונא.
הוא לא יודע לאהוב.
צעדיו רכים כשל עכבר.
וראשו מופנה אל הלא מוכר.
לא משרת הוא אף אחד.
הוא לא אדם, הוא משהו מיוחד.
אחיו שוכב גוסס מאחוריו.
אך הוא כבר לא צריך אותו עכשיו.
לפתע מופיעה היא לפניו.
פניה מוקפות הילת זהב.
עורה לבן וכך גם לבושה.
היא מסמיקה מרוב בושה. |
|
|
ושוב פינתנו,
ארגנטינאי מארח
פילוסופים והוגי
דעות. והפעם,
איש אחד, מוכר
בקיוסק בפנימיה
שלא אזכיר את
שמה.
"בוא בוא תאכל.
לא השתנתי על
זה!
באמא שלי!" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.