הנה הסוף,קרוב כל כך.
מפנה מבט,ונאנח.
מביט ימינה,אל השאול.
ואז,מפנה מבט לשמאל.
ושם אני רואה אותך.
וגם הפעם נאנח.
מדוע את יפה כל כך?
מדוע יש לך פני מלאך?
אך זה ברור,ואף מובן.
שאת הגעת לכאן מזמן.
אל גן העדן,כמו כולן.
את מחייכת,סולחת על הכול.
אני בוכה,כמה אני יכול לסבול?!
דמעותיי זולגות,את ממשיכה לצחוק.
וחיוכך מתוק,את ממשיכה לשתוק.
אומנם נבלת ומתת כבר.
כל זה קרה לא פעם בעבר.
אך כרגיל,הסוף קרוב כל כך.
אני מביט בך,נאנח.
האם גרמתי לך להיות מלאך?
כל לילה הדמעות זלגו ולא נתנו לישון.
מדוע,הוא מדוע עוללתי לך את האסון?
לא התכוונתי לזה כך.
ומי הפעם לי יסלח?
מביט בסוף,ונאנח...