"לפעמים אתה נורא מזכיר לי ציפור," היא אמרה לו.
"למה?" הוא שאל, "בגלל היופי?"
"לא," היא ענתה, "בגלל שיש לך מוח של ציפור."

הוא עמד כמו מפגר, בזמן שהיא הלכה. לזה הוא לא ציפה.
"אני עוד אחזיר לה," הוא חשב, "היא תצטער על הרגע הזה."
הוא הלך לחדר שלו, לתכנן נקמה שכמותה לא ראה העולם.

"אז כמה הכל יעלה לי?" הוא שאל את החבר שלו, ממגמת המחוננים
שאליה לא התקבל.
"30,000 דולר, וזה כי אתה חבר טוב שלי," הוא ענה.
הוא הביא לו צ'ק, לקח את החומרים והלך לביתו.

הוא ישב בחדר העבודה שלו שבועות, וניסה להרכיב את מכונת הזמן.
ההוראות היו בסינית.
הוא לא ישן כבר כמה לילות, הוא היה מסריח וכל הבית היה מבולגן.
אבל הוא היה חייב לעבוד.
בקרוב, היא תבין שאיתו לא מתעסקים. הוא ישתמש במכונת הזמן כדי
להגיע לרגע המביך ההוא, ויראה לה מה זה.

אחרי חודש מכונת הזמן הייתה מוכנה.
הוא הלך לישון, תשוש אך מרוצה. היה לו חיוך זדוני על הפנים.
'מחר בבוקר יגיע הרגע הגדול,' הוא חשב. 'הא הא הא,' צחקק
בזדוניות.

"לפעמים אתה נורא מזכיר לי ציפור," היא אמרה לו.
"למה?" הוא שאל, "בגלל שיש לי מוח של ציפור?"
"כן."