זה היה עוד לילה של שמירות, מהלילות האלה ששוברים אותך ומפרקים
אותך לחתיכות קטנות, לא משאירים ממך שומדבר ואחרי זה בבוקר
מישהו בא לנקות את העמדה והוא אוסף את השברים שלך מהריצפה,
הבעת גועל על פניו כאילו הוא אוסף חרא של גמלים או משהו.
אז זה היה אחד מהלילות האלה, כשאתה בצבא יש הרבה מאוד לילות
כאלה והמחשבות עולות, מהדהדות, דופקות כמו פטישים, עד כדי
דמעות. אתה יכול לצרוח שיפסיקו, להתחנן, אבל אף אחד לא ישמע.
אתה נמצא בסוף העולם, העמדה הבאה מרוחקת בערך 5 ק"מ ממך ואין
סיכוי שישמעו אותך גם אם תתחיל לנסות לירות על הירח והכוכבים
מתוך שעמום.
אז זה היה אחד מהלילות האלה, וזה לא קל שאתה יודע שיש עוד הרבה
לילות כאלה לפניך, ואתה לא יודע מה לעשות, חושב על החברה לשעבר
שנמצאת כרגע באזרחות, מרגיש את הכישלון והשיר שלכם מתנגן לך
בראש. כן זה היה אחד מהלילות האלה, ויש הרבה לילות כאלו בחיים
של חייל.
ומשום מה בלילות האלה הזמן עובר יותר לאט והכל משעמם וסתמי,
אתה נדבק בסתמיות. דוקא בלילות כאלה אתה מתחיל לחשוב, לפנטז מה
היה קורה אם היה קצת אקשן מסביב, ואז מתחילות המחשבות. אתה
מתחיל להצטער על החלטות שלחקת על עצמך, הפעם במסגרת הצבאית,
מרגיש דיכאון מזה שאתה שומר על כלום, משרת עם אנשים דפוקים
ושאולי יכלת לשנות את זה ובחרת לא לעשות כלום. אז אתה מתחיל
לכעוס, ממש לשנוא את עצמך על זה שאתה כזה, וכן, אתה מכיר את
ההרגשה הזו טוב מאוד, אתה יודע על מה אני מדבר. אתה יכול למרוט
לעצמך את השיער מתוך שינאה ואין לך שליטה על זה ואין לך יכולת
להפסיק.
כן, זה היה אחד מהלילות האלה, הרבה מאוד אנשים מבינים על מה
אתה חושב עכשיו. ויש בעצם הרבה כאלה שלעולם לא יבינו, כי הרבה
לילות עברו אצלם בצורה שונה לחלוטין. טוב, אתה לא אחד מהאנשים
האלו. אתה אחד האנשים שלילות כאלו הם חוויה לא קלה עבורם וכן,
זה היה לילה כזה ובפעם המליון הרגשת שגם הלילה לא יקרה שומדבר
שיגרום לך לשנות את דעתך.
ופתאום אתה שומע רעש והוא מתקרב, ואז מתחילות השאלות. יכול
להיות שיש שם משהו? יכול להיות? ושוב פעם כמו תמיד אתה מכניס
מחסנית ודורך, אתה יודע איך זה, לכל צרה שלא תבוא, עדיף להיות
מוכן.
ואז אתה יורד לפטרול, כמעט תמיד מדובר באיזה תן שאיבד את הלהקה
שלו, ככה זה בלילות האלה. בדרך כלל גם קר לך, אפילו אם נעים
בחוץ איכשהוא יהיה לך קר, מין תופעה בלתי מסוברת כזו שקורית
תמיד כשאתה שומר בלילות האלו. לעומת זאת כשאתה יושב ביום שישי
בערב על קצה הרחבה הגדולה של האוניברסיטה על ההר הגבוה בכלל לא
קר לך, אבל זה לא אחד מהלילות האלה, זה בכלל שייך לסוג אחר של
לילות , לילות של טיול לילי עם בנאדם מעניין במקום יפה. אבל זה
לא היה אחד מאותם לילות, זה היה לילה של שמירה.
אתה יושב, זין על הנהלים! מבואס, ופתאום הרעשים מתחילים שוב,
בפעם המליון הלילה, אין לך כח אפילו לפתוח את העיניים ולנסות
לחפש באופן נואש את המקור אבל הרעש נמשך ומתחזק. אתה קם, מנסה
להסתכל לתוך הכלום השחור, מנסה לזהות משהו, משקיף אל שדה שחור
של לא כלום מעבר לגדר תיל ולא רואה כלום. ופתאום אתה רואה
משהו, כמו דמות זוחלת וחוצה את הגדר. אתה תופס את הנשק ומכניס
מחסנית ודורך. כמו תמיד, מנסה לצעוק משהו לעברה. אבל פתאום
מתחילות יריות לעברך. אתה תופס מחסה. הדמות רצה עכשיו לעבר
השביל שמוביל למגורי החיילים, אולי הוא חושב שהוא פגע בך.
עכשיו שהוא רץ בשביל המואר אתה מבחין בחגורת הנפץ שעל גופו.
אתה מתאושש מהר ועומד על הרגליים, לא חושב הרבה, מעביר את הנשק
למצב אוטומט ומתחיל לירות, הוא נופל, אתה ממשיך לירות עד
שנמגרת מחסנית או שאולי זה מעצור? מי יודע?  אמ 16 נשק דפוק!
אתה רץ לעברו. בינתיים כל הבסיס בהקפצת אמת, מסביבו כבר
מתאספים אנשים רבים. מישהו בדק אותו והכריז שהוא מת. אתה שומע
צעקות שהחבלנים בדרך או משהו. אתה לא בדיוק מצליח להתרכז.
סירנות נשמעות מכל עבר. מהאוויר מגיח מסוק, ואז אתה מתנתק לרגע
מהמציאות הזאת ומתחיל לעכל את העובדה:
פאק. הרגת כרגע בנאדם...