נגיד שיום אחד, קמת בבוקר, וגילית שהאח הקטן שלך הוא אלוהים.
ולא סתם מסתלבט עלייך! אלוהים-אלוהים! משבר הרים וכאלה...
אתה יודע - לובש לבן, עם הילה כזאת מעל הראש, הולך הליכה
אלוהית וצוחק צחוק אלוהי-אלוהים. -בדיוק כמו שדמיינת.
ופתאום, אתה מצטער על כל הפעמים האלה שעצבנת אותו, ותמיד שכחת
להקליט לו "סימפסונס", ולא נתת לו ללכת לישון מאוחר כשההורים
לו היו בבית.
בגלל כל השטויות שעשית, אתה מחליט לבקש סליחה ומחילה ולא לסור
יותר מדרך הישר-הדרך של האלוהים.
ופתאום אתה מבין מה היה חסר לך בחיים עד עכשיו - דמות אלוהית
בבית.
אחד כזה, שתלמד כל צעד שהוא עושה, ותנסה לחקות אותו - רק כדי
להיות יותר טוב בחיים.
אחד כזה, שתעשה כל דבר שהוא אומר לך לעשות - בלי לשאול שאלות.
כי אתה יודע שזה למטרה נעלה.
כזה, שכשהוא לא מוריד את המים אחריו, זה לא כי הוא מגעיל או
עצלן. חס וחלילה! הוא עושה את זה כחלק מהתוכנית האלוהית. ומי
אתה שתעלה ספקות בנוגע לתוכנית אלוהית? אתה בסך הכל מישהו
שנולד בטעות כמה שנים לפניו - זה הכל!
והאח הזה שלך - הוא באמת מיוחד. הוא יכול לעשות דברים שאתה -
בחיים לא היית חולם אפילו לעשות אותם! והוא לא צריך אפילו
להוכיח לך את זה. כי כמו שאומרים-HE OWNS YOUR ASS!
אז מה - לא תעריץ אותו? וודאי!
ולא תתייחס אליו כאל כל-יכול? לא תעלה לו מנחות כל יום? לא
תסגוד לו יומם וליל? ברור!!
ומה היה קורה אם, נניח, הוא לא באמת אלוהים. אלא סתם שבר את
השיא בסנייק. נו - אז לא היית ממשיך להתייחס אליו אותו הדבר?
בטח שכן!





מוקדש לכל האחים הקטנים באשר הם...