"ירדנה, בואי הנה," נשמע קולה של נירה. ירדנה הסתובבה קלות על
עקביה עם המגש החצי-עמוס מעל ראשם של שני סועדים צעירים, תוך
התנפנפות קלה של בד חולצתה העדין והמשוחרר בגזרתו הקצרה, החושף
לפתע את עגלוליות בטנה המינמליסטית ומלאת החיות, ופנתה לעבר
נירה בצעדים קלילים, תוך ליווי קצר של כמה זוגות עיניים ששהו
במקום הכמעט-ריק.
"יום חלש היום, הא?" השיחה ירדנה לנירה. "שמעי, נראה לי שכולם
כאן מתחפפים עוד מעט. אכפת לך שאני אקפוץ לדקה לסופרפארם?"
ביקשה נירה. "סבבי, אין בעיות" השיבה ירדנה, והסתובבה מלאת
אנרגיות לעבר המטבח וזרקה שם את החצי המלא שהיה לה. נירה הביטה
בה בקנאה מוסווית עצמית עד בילתי מודעת, וקפצה לסידוריה. שני
סוגי קונדומים היו לה בראש, והיא קיוותה שיהיה שם הרוקח החמוד
שבכלל לא היה אכפת לה לנסות אותם איתו, לאחר שתגמע עוד קצת
מהמלצותיו.
עד שחזרה המקום כבר כמעט התרוקן, למרות שנעדרה רק למספר דקות,
(המיועד לא היה) ושני הזוגות האחרונים נראו קצת כבדים וכאילו
אין להם כוונה לקום בקרוב מפינותיהם המבודדות ולהתגלגל הלאה
בחייהם. ירדנה קפצה מולה: "שחררתי את שוטף הכלים, יש רק עוד את
הכוסות של האלה וזהו." "לוקחת אחריות קצת יותר מדי" הרהרה
נירה, ולירדנה פלטה: "אז רק שנינו עכשיו צריכות לחכות קצת, הא?
טוב, בואי נשב, נדבר קצת." ירדנה רמזה ונעה בו זמנית לעבר
השולחן האטרקטיבי הקרוב ביותר, שהיה קצת אפלולי וטיפה שקט
ומבודד, למרות שעדיין בקשר עין מרוחק עם הלקוחות שנותרו, והן
שתיהן הסבו אליו תוך הרגשת התרגעות קלילה של סוף משמרת.

"תגידי נירה," פתחה ירדנה, "את הולכת כאן עם הרבה גברים כשארי
שלך לא בסביבה, נכון?" "מדי פעם", השיבה נירה בחיוך צנוע ומעט
מופתע. "למה?" - "סתם, כי תהיתי לעצמי - יש לך הרבה ניסיון עם
סוגים שונים של פינים?" -"אז זה מה שמעניין אותך?", נירה כמעט
ולא שלטה בצחוקה, שבינתיים זלג בחביבות. "למה?" - "אני אומר
לך," אמרה ירדנה. "נכון בנים תמיד מודדים את האברים שלהם?" -
"אני מקווה שזה עובר להם אחרי שהם כבר לא בגיל שלך." השיבה
נירה בשובבות. -"אז אני חשבתי לעצמי," ירדנה כבר היתה בשוונג,
"שגם אני רוצה לדעת מה העומק שלי. סתם כדי לדעת מי יכול להתאים
לי. האמת שקיבלתי את הרעיון אחרי שמישהו שאל אותי בצ'ט. אז מה
שעשיתי זה לקחת מבחנה משיעור כימיה, ובבית דחפתי אותה פנימה,
ומדדתי אותה עד איפה שזה הגיע. העומק שלי הוא 14 ס"מ בערך,
ורציתי לשאול אותך, כי אני יודעת שבנים בד"כ מגזימים, אם נראה
לך שיש הרבה בנים שיתאימו לי." נירה בהתה בה בשוק, ואז חזר
הזרזוף ממקודם והתפתח לכלל צחוק פרוע. ירדנה פתחה את עיניה
לרווחה. "תגידי, כוסית אנרגטית כמוך שמסובבת כאן פי שתיים
ראשים ממני עוד לא מצאה את העוז פשוט להתחיל להנות מהחיים?
בעצם, את אפילו לא שמה לב בטח שמתחילים איתך על ימין ועל שמאל.
בטח בגלל העדינות המשולבת ביראת כבוד מהולה בפחדנות של אלו
שמנסים, והעיוורות הצעירה שלך. מאמי - הכוס הוא איבר גמיש
בטירוף. לא תאמיני איזה טווח גדלים יכול לגרום לו להרגיש מלא.
רק לשכב ולהנות מהתחושה הזו של מישהו שיודע לזוז מעלייך קדימה,
אחורה, קדימה, אחורה, וכל תנועה קצת שונה, ובונה אותך מבפנים.
דמייני לעצמך שמשהו נכנס בך ופשוט מחלק אותך לשנים, ומזניק את
התודעה שלך קדימה. הדם במוח מרגיש כאילו נתנו לו סם, ואת פותחת
את הרגליים עוד ועוד, והוא שוגל אותך, ואת מגיעה לאקסטזה. ועם
כל אחד זה אחרת, וזה קשור לאנרגיות שלו, ולאנרגיות ביניכם,
ולעוד אלף ואחד דברים. 14 ס"מ מותק? תאמיני לי גם יותר יכנס,
ובכלל - איזה רוחב המבחנה?" קרצה נירה לירדנה, ותוך כדי כך
קלטה סימון מאחד השולחנות המרוחקים ונפנתה לטפל בזוג הישוב שם,
בעוד ירדנה מעכלת לה, המומה בתורה, את השיעור החשוב שזה עתה
קיבלה.

"את יודעת," אמרה נירה כששבה לשולחן, "אני נוהגת לקחת את
השיחה המוצלחת ביותר שהיתה לי כל שבוע, ולהעלות אותה לאיזה אתר
באינטרנט. נראה לי - השבוע את הזוכה המאושרת. בלא ספק."
"לאינטרנט?", ניצלה ירדנה את שינוי הנושא כדי להתאושש נפשית. -
"הו כן, בהחלט. לא תאמיני כמה זיונים אני מוצאת שם" דחפה אותה
נירה לעמדת מבוכה פעם נוספת, וחיוך בליבה. "תאמיני לי,
הבר-שיפודיה שלנו גן ילדים לעומת המבחר ההטרוגני שהולך שם."
נירה קמה לטפל בלקוחות האחרונים שעמדו ללכת. ירדנה בהתה בשקית
סופרפארם חצי שקופה שמתוכה ניבטה אליה קופסת דורקס, ולא הייתה
מודעת לחוסר ניסיון החיים המשווע שלה, למרות נקודת ההתחלה
הטובה.