שני מיכאלי / תגליתי |
כך עזבה בדמי ימיה
המריאה לה אל על
על אף חוטי הקרקע ששילחתי
כך הלכה לה אהובת נפשי,
אוצר סודותיי,
בטרם הספיקותי לעבור בכל נבכיה
כל אותו הזמן עברה דרכי כצל,
איך נתתי לה לחמוק מליבי?
על כך אשלם
כי זו היא יורשת ממלכתי
והשרביט בהחלט הוא לה
ואשב ואמתין לשובה
נקיית כפיים
ואקבלה בתהלוכות ראווה
כי זוהי האחת שתשלוט אחר מותי
זוהי הבריה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|