כן
אני עוד זוכרת את קיץ 87
ימים נוראים
העיר דוממת כאילו ופסקה
אף איש אינו מהלך ברחוב מלבדי
הגגות האדומים... עמודי החשמל... מדרכות בטון חיוורות...
הכל
נראים כצבעים המומסים בשמש
אף העצים הירוקים בעל כורחם
מותשים
ואז הרוח
מקווה, מצפה לרוח הקרירה
אך הרוח גם היא
נעה בכוחות אשר לא ידועים אף לה
נסחבת כבדה
צורבת פנינו בחומה
זורעת חול בעיננו
המכוניות נעות באיטיות כאילו ואינן מסוגלות
עוד לשאת את משקלן הרב
וכן גם רגלי הקטנות - עייפות
אינני יכולה עוד מזדחלת
רודפת הבייתה
והבית קריר, נטוש, ריח האקונומיקה צורב אפי
פתאום
זה מכה בי ראשי כואב, מסוחרר
רוצה לברוח אך לא רוצה להיות במקום אחר
ממהרת
עולה למטתי
עיניי נעצמות בתפילה חרישית לבוא החורף
הו, כן החורף
ועימו - ההקלה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.