פתיחה לתחרות ה-17 בפורום בסימן כתיבה


"מילים כמו אלימות
שוברות את הדממה
מתרסקות אל עולמי הקטן
מכאיבות, מחוררות אותי
את לא מבינה, ילדה שלי?
כל מה שרציתי, כל מה שאני זקוק לו
הוא כאן, בין זרועותיי."
(Enjoy the Silence, Depeche Mode)


דמיינו דממה. הדממה הכי עמוקה שדמיינתם בחייכם. כזו של שקט
שמכאיב כבר באוזניים. דמיינו לבד, ארוך וקיצוני יותר ממה שאי
פעם עלה בדעתכם שאפשר. אתם לבד, ושקט סביב. תוסיפו חושך,
אפילו. וקר.
עכשיו, במדבר הזה, דמיינו מילה חודרת להכרתכם.
מילה, קול, צליל, מגע. קסם?
תקשורת. הדרך שבה אנחנו מגיעים אחד אל השני, מעבר לדממת
האלחוט.
לפעמים נדמית לי כדבר היחיד אותו יש לנו לתת, או אולי יש עוד?

מילים, אבני הבניין של היצירה שלנו, יוצרות שפה.
שפה, הלא היא אמצעי תקשורת.
הלא מילים משנות משהו, מעבירות משהו, מלמדות משהו.
או אולי ריק? המילים ככלי ריק ונחות לעומת הרגש האנושי?
אז בואו נדבר על תקשורת.
על האינטראקציה אותה אנחנו מנהלים עם האחר.
מיהו האחר או האחרים? איזו שפה? מהו המקום? באיזה ערוץ תקשורת,
או כלי?
דברו חופשי. הערוץ נקי וכרוי.