"משוגעת!" נועה טיפסה על גולן שוב אחרי שהפלתי אותה למים,
"הרטבת אותי לגמרי." אמרה בתרעומת, וכולנו צחקנו. חיבקתי אותה.
"מצטערת שהרטבתי אותך." אמרתי בקול מתחנחן והפלתי אותה למים.
"אופס. אני עשיתי את זה?" שאלתי בתמימות. "אני לא יכול להתאפק"
אמר אבי והפיל אותי למים, רק כדי לחבק אותי. "את נורא חמודה."
והוא נישק אותי בפראות והידק אותי אל גופו.
הוא הוריד את התחתונים שלי, מהדק אותם ביד אחת. "אפשר לשמור
אותם?" שאל. משהו נראה לי חשוד, אבל לא אמרתי כלום. רציתי
לסיים עם זה ולחזור לנועה שלי. חיבקתי את אבי בשתי רגלי.
חיפשתי את נועה בעיני וראיתי אותה מתרפה. גולן נשא אותה אל תוך
המים, ובדרך הוריד את תחתוניה. והניח אותם על שפת הברכה. אבי
לחש "תחזיקי חזק." חיבקתי את הגוף השרירי שלו והוא הוריד את
התחתונים שלו והידק אותי אל גופו. הרגשתי את האיבר הקשה והחם
שלו פועם על בטני. אבי חיבק אותי טוב ונשא אותי לתוך הברכה אל
עבר הקיר, שם הוריד אותי וחיבק אותי שוב. ידיו גלשו ממותני
למטה והוא תפס את שתי רגליי והידק אותן סביב לגופו. היטבתי את
אחיזתי בצווארו ובכתפיו, נשענת כנגד גופו השרירי והחם במי
הבריכה הקרירים. הרגשתי אותו מנסה לחדור לתוכי ועזרתי לו עם
היד. האנחה שלו הבהירה לי שהוא בפנים. הוא החל לנוע בתוכי ואני
נאנחתי. הרגשתי קצת כאילו אני בוגדת בנועה, אבל נהניתי, אפילו
מאוד. אבי נע יותר ויותר מהר עד שהרגשתי זרם בפנים, ושמעתי
אותו נאנח. "היית מושלמת, כמו תמיד," אמר "התגעגעתי אלייך, ואל
תשקרי שלא נהנית, כי שמעתי והרגשתי שגמרת." הוא נשא אותי
מחובקת איתו, כשהוא עדיין בתוכי, אל כיוון נועה וגולן. שמעתי
אותם נאנחים והרגשתי חום מבעבע בי מבפנים. קינאתי לה. נועה
שמעה אותנו מתקרבים, כנראה, כי היא הביטה אלי, הצידה, ונעצה את
עיניה בשלי. היא חייכה אלי. שפתיה יצרו את המילים "ברומא התנהג
כרומאי." כעסתי. "אנחנו מפריעים להם" אמר אבי "בואי פנימה".
ניסיתי להתנתק ממנו, אבל הוא רק החזיק אותי יותר חזק, כשרגליי
סביבו. "מגיעה לי תמורה. לא סיימנו. אני רוצה משהו על השירות
שעשיתי לך. "אל תגיד שלא נהנית?!" "ברור שנהניתי" "ומלבד זאת"
הוספתי, "שכר מצווה- מצווה". "נכון. אבל את מצפה ממני שלא אשאר
איתך בקשר ולא אחפש אותך, נכון?" "ברור, זה הילד שלי ושל נועה,
לא שלך!" "אם כך, אני רוצה את מספר הטלפון שלך ועוד משהו."
"עוד? יש לך את התחתונים שלי." "לא. אני רוצה תמונות ארוטיות
שלך."
"אני אשלח לך בדואר. למה אתה צריך את מספר חשבון הבנק שלי?"
"אני רוצה לעזור לך לגדל את הילד הזה." הוא היה עדיין בתוכי
ונמאס עליי. הוא הוביל אותי לחדר גדול עם המון אור ומראות,
והפיל אותי על מיטה גדולה באמצע החדר. "תתחילי לעשות פוזות."
אמר "אמרתי שאשלח לך בדואר." "בואי נגיד שאני לא סומך עלייך
שתשארי איתי בקשר" חייך באירוניה. הוא הרים מצלמה משידה ליד
המיטה.
נשכבתי על המיטה, מחליקה עליה בידי. מצעי סאטן... היססתי, אבל
הוא צודק, הרי לא באמת אשלח לו, חוץ מזה בכל זאת היה בינינו
משהו, והרגשתי חייבת לו אחרי שפגעתי בו. ממש שברתי את ליבו
כשנפרדנו, אבל לא הייתה לי בררה אחרת. הוא פשוט לא הבין.
התחלתי להתנועע. חשבתי על נועי שלי, ואיך הייתי מרגשת ומענגת
אותה. אבי התנשם בכבדות "את כל כך סקסית." אמר, אחרי שצילם
כמה
תמונות. "תמשיכי." אמר "את יודעת מה לעשות." נתתי לו לצלם פילם
שלם. אחר כך התיישבתי. "זהו." "רגע." אמר. שמעתי צעדים
במסדרון, וקמתי לראות מי זה. "תירגעי, זה רק גולן וחברה שלך
שבאים לחדר פה ליד." "תסלח לי," אמרתי. זה לא היה מתוכנן.
פניתי לכיוון היציאה. הוא חסם את דרכי. "תירגעי, אמרתי לך. לאן
את הולכת?" שאל אותי בטון מאיים. "נתתי לך לצלם אותי. תא הדואר
אליו תשלח כסף הוא 1554 בת"א. שלום, אני לוקחת את אשתי והולכת
הביתה." הוא נעמד עכשיו ממש מלפני הדלת ונעל אותה "עכשיו שחזרת
אלי נראה לך שאתן לך ללכת בקלות  כזאת?" אמר, תוך שהוא דוחף
אותי לכיוון המיטה "תן לי לצאת!" צעקתי ודחפתי אותו בכוח.
מההפתעה הוא נפל. שמעתי את נועה צועקת מהחדר השני. "נועה,
נועה, איפה את?" רצתי אל הדלת, ופתחתי אותה, מסתבכת מהבהלה עם
המפתח. שמעתי דפיקות על הקיר הסמוך משמאל. נועה צעקה חזרה.
"רוני, את כאן?" "תשתקי." אבי סתם לי את הפה לפני שהספקתי
לענות. ניסיתי לנשוך לו את היד ולצעוק, אבל הוא לחץ לי חזק על
הפה והשתנקתי, כמעט נחנקת." הוא עיקם לי את היד מאחורה. שמעתי
את נועה בוכה מהחדר הסמוך. "כדאי שתשתקי." אמר אבי ועיקם חזק
יותר. "לטובתך." נאנקתי מכאב והוא דחף אותי אל המיטה. "ממילא
אף אחד לא ישמע אותך. עכשיו, איפה היינו, אה. תמשיכי." ישבתי
על המיטה. כאב לי והרגשתי מושפלת. התחלתי לבכות בחוסר אונים.
איך יכולתי לטעות ככה? בגללי נועה סובלת עכשיו. אבי שינה הבעת
פנים. "נמשיך אחר כך" פלט, ויצא מהחדר. מבחוץ שמעתי את הדלת
ננעלת. מהצד של הקיר של נועה שמעתי חבטות וצעקות של אבי וגולן
ונועה. התנגשתי בדלת, מנסה לפרוץ אותה. "תעזוב אותה, אתה רוצה
אותי. בוא אם אתה גבר." צרחתי. הם התעלמו ממני. אחרי כמה דקות
שמעתי את הדלת של נועה ננעלת גם, ומיד התקרבתי אל הקיר. שמעתי
דפיקות שקטות. "נועה?" לחשתי. "כן," ענתה, שרידי בכי בקולה.
"אני כל כך מצטערת." בכיתי. "יכולתי לנחש. את צדקת מהרגע
הראשון..." "די, אל תכי על חטא. לא בוכים על חלב שנשפך." אמרה.
"עכשיו צריך לחשוב על... אי, תעזוב אותי. רוני, תיזהרי הם
ב..." צעקה. נשמעה חבטה בחדר השני. אבי התפרץ לחדר. "ילדה
רעה." אמר. רצתי אליו. "בן זונה, שחרר אותה, אותי אתה רוצה."
הכיתי אותו בפנים. הוא התעשת קצת, ואז נתן לי סטירה והעיף אותי
לרצפה. "את לא רוצה להרגיז אותי. ועכשיו תשתקי. אני לא מרשה
לכן לדבר יחד." הוא גרר אותי מהשערות למיטה. "תן לי ללכת עזוב,
הצילו!" צרחתי, בתקווה שמישהו ישמע אותי. שמעתי את נועה צורחת
מהחדר השני. "נראה לי," אמר אבי, מעיף אותי למיטה, "שאת פשוט
צריכה קצת משמעת." הוא הוציא אזיקים משידה ליד המיטה. בעטתי בו
בפנים והוא נפל לאחור וצעק "גולן, בוא מהר!" לפני שהספקתי
לבעוט בו שוב.  "שתוק." קפצתי מהמיטה ורצתי מחוץ לחדר, עוקפת
את גולן שיצא החוצה והתחיל לרדוף אחרי. רצתי כל כך מהר לאורך
המסדרון, יכולתי לשמוע את הלב שלי פועם באוזניים, וכל הזמן
שמעתי אותו מתקרב. נועה! אני לא יכולה לעזוב בלעדיה, הם יהרגו
אותה. האטתי. הוא תפס אותי, כמעט תולש לי את היד מהמקום.
"הולכת לאנשהו?" שאל. ניסיתי לבעוט בו, אבל הוא היה מהיר ממני.
הוא תפס לי את הרגל. "לומדים דברים שימושיים בצבא." אמר, ותפס
אותי מהשערות. זה כל כך כאב. "נועה!" צעקתי, מתעלמת מהכאב.
עברנו ליד חדר. בפנים ראיתי את נועה כבולה עם פה חסום. היא
הייתה חבולה. "היא לא יכולה לענות לך," לעג גולן. "היא כבולה
בהתחייבויות אחרות." "שחרר אותה, כלב, היא לא עשתה כלום." "אבל
היא מוצאת חן בעיניי. ואל תקללי, זה לא נשי, ואני אצטרך ללמד
אותך לקח," בעט בי לרגע, ואז המשיך לגרור אותי לחדר, כשאני
מתפתלת. "תאבדי את השיער, חמודה." אמר "לא חבל?" הוא הסתובב
אלי ומשך אותי מהשיער, מכריח אותי לעמוד. "תני נשיקה, מתוקה."
"עזוב אותה." אמר אבי, נעמד. "היא שלי. הבלונדה שלך." הם
הובילו אותי למיטה. "בלי שטויות. חבל שתקבלי גם את אגרוף" אמר
גולן. השתנקתי בזעם. התחלתי להתרומם לענות לו, אבל הוא תפס לי
את היד ועיקם אותה. זה כל כך כאב, שהפסקתי להיאבק. חנקתי את
הדמעות בכוח. "ככה טוב יותר." אמר אבי. הוא כבל אותי שכובה על
הגב, למיטה, עם האזיקים שכבר היו מחוברים. "ברור לך שתיענשי,
נכון?" אמר אבי. ירקתי לכיוונו וזה נחת לו על המצח. "זה מה
שאני חושבת עליך, מנוול." הוא טיפס על המיטה ונתן לי אגרוף
בבטן. התקפלתי ובעטתי בו בכל הכוח והוא הרים את היד להכות
אותי. גולן תפס לו את היד "בוא, אבי." אמר גולן. "נטפל בה אחר
כך." "לא, חכה, יש לי רעיון." אמר אבי. "אתה רוצה עליה סיבוב?
זה עונש בשבילה." "אתה קורא לי עונש?" "אתה רוצה או לא?" "יש
לי רעיון יותר טוב." אמר גולן. "בוא איתי." אבי מחה דם משפתו
העליונה. הם נעלו את הדלת מבחוץ. "נועה?" שאלתי בקול. מיד
שמעתי את המפתח מסתובב שוב, גולן התפרץ והעיף לי סטירה.
"שתקי!!! כנראה שאת פשוט לא ממושמעת." הוא העיף לי עוד סטירה,
ואז קשר לי את הפה בממחטה שהוציא מהשידה ליד המיטה. התחלתי
לשנוא את השידה הזו. אז אמר "בקרוב, כלבה." ויצא. ניסיתי
להירדם. כל כך כאב לי. ואומרים שהשינה מרפאת.