"הגענו." אמר אבי. שמעתי את הדלת הקדמית של הלימוזינה נטרקת
וצעדים מהירים. הדלת נפתחה מבחוץ על ידי הנהג, שהיה שחום
וגבוה. "כולם לרדת." אמר אבי, מחווה בתנועה אדיבה אל מחוץ
למכונית. יצאנו מהלימוזינה והנהג טרק את הדלת של הרכב. אבי
הוציא מכיס המכנס האלגנטי שלו שטר. הוא נתן אותו לנהג ופנה
אליו בשפה זרה, שזיהיתי כאיטלקית. הנהג צחק, קד, נכנס למכונית
ונסע. אבי יישר את עניבת המשי שלו. "מצטער שבאתי לקחת אתכם
לבוש ככה, אבל בדיוק סיימתי לעבוד." "זה בסד..." התחלתי להגיד,
אבל המילים נתקעו לי בגרון. נעצתי את עיני בבית. עכשיו נועה
פלטה קריאת התפעלות. "ואוו." כחכחתי קצת בגרוני. "זה הבית של
חבר שלך?" שאלתי. "כן," ענה אבי. "מקום קטן, אבל מקסים."
ה'מקום הקטן' שלו היה ממש טירה ענקית מוקפת בחומת אבן גבוהה,
כמו שיש באנגליה ובבברלי הילס, למשל. נכנסנו דרך שער ברזל
גדול, שנפתח מעצמו כשהתקרבנו. הטירה הייתה מוקפת בדשא, ובאמצעו
הייתה ברכה, שהייתה מוסתרת על ידי החומה. התחלנו ללכת על שביל
השיש, שמשני צדדיו היו פנסי גינה של מעצב ידוע. מאחורינו שמענו
את אבי נועל את השער. "אבי, תפתח את השער בבקשה." פנתה אליו
נועה.
"אל תדאגי." הרגיע אותה. "זה כדי שלא יפריעו לנו. את מבינה, יש
לי פגישה עם חבר לעסקים בערב, וניסיתי לבטל אותה, אבל הפלאפון
לא זמין, ובבית תפוס, והוא בדרך כלל לא מצלצל לפני שהוא בא."
נועה התקרבה אלי בריצה, משיגה אותי על השביל. דפקתי על דלת העץ
הכבדה עם הפיתוחים בכוח. "תכנסו" אמר אבי מאחורינו. "הדלת
פתוחה. זה היום החופשי של המשרתים, ואני חושב שגולן מבשל."
הדפתי את הדלת הכבדה. הבית היה ענקי, ועוצב בטעם, עם שטיחים
פרסיים ותמונות מקוריות של ציירים מפורסמים, כמו ואן-גוך.
"שבו, תרגישו כמו בבית." צעק קול מתוך אחד החדרים בפנים. "הי
גולן. עדיין מבשל?" אבי ניגש פנימה, לאחד החדרים, ודיבר עם
גולן, מי שזה לא היה. בינתיים, אני ונועה התיישבנו על ספה רכה
מעור חום. הייתה שם עוד ספה גדולה, שולחן מעץ מלא וכסא עור
נוסף, כשהכל נח על שטיח פרסי עשיר. "זה נראה לי חשוד" לחשה
נועה והשתתקה. אבי חזר, והתיישב על הספה השניה, מולנו. "אז חוץ
מללמוד אדריכלות, מה את עושה?" שאל אבי. "יוצאת מדי פעם. סתם,
נהנית מהחיים. ואתה?" "מצבי לא כל כך רע. זוכרת שבשבתות הייתי
מכין תכשיטים מחומרים שקניתי בחנויות תחביב? אז עכשיו יש לי
רשת של תכשיטים בכל העולם. החנות האחרונה שפתחתי הייתה ביפן."
"תראה לי את התכשיטים שלך פעם?" "כן. אני אעשה לך סיור אישי
פעם."
בינתיים נכנס גבר שחום וגבוה, עם שיער שחור וגוף מדהים. הוא
נשא מגש עם שתייה קרה וכל מיני מאכלים. "שלום. אני גולן." הוא
הניח את המגש והתיישב ליד אבי. "אבי סיפר לך עלינו." שאלתי.
"כן. הוא אמר שהוא מביא אתכם לארוחת ערב, אבל הוא לא סיפר שאתם
כל כך יפות." והוא נעץ בנועה מבט חם. "את בטח נועה." התחלתי
להרגיש מוזר, והבנתי שאני מקנאת לנועה. "אבי סיפר לכם עלי?"
שאל גולן. "לא," עניתי בגסות. אבי הסתכל עלי בפליאה והעביר יד
נבוכה בשערו החום. "אני יהלומן, ועזרתי לו להתחיל את העסק. ככה
הכרנו." שניהם חייכו. ואז שתקנו קצת. "טוב," שבר אבי את השתיקה
המביכה. "אפשר לאכול. אל תתביישו." בסיום הארוחה גולן הלך
להכין קפה. אבי הלך אחריו, לעזור לו. "אהובה שלי, את מצטערת?"
"אני לא אסלח לך את זה." לחשה. "את נהנית לגרום לי לקנא? אבי
מסתכל עליך בעיני עגל כל הזמן." "וגולן מפשיט אותך בעיניים כל
הזמן. אני לא מקנאת?" "אני כבר לא יודעת מה את מרגישה כלפי,
מאז תחילת כל ה..." גולן ואבי חזרו עם מגש שעליו היו כוסות קפה
ועוגיות ונועה התכנסה בתוך עצמה. שתינו בשתיקה. "בא לכם שחיה
לילית?" הציע גולן בפתאומיות. "הברכה מחוממת ויש לי מספיק
מגבות." "אבל אין לנו בגדי ים." אמרה נועה. "אז תשחו בתחתונים
וחזיה. זה כמו ביקיני." משך אבי בכתפיו. גולן הביא לנו מגבות,
ויצאנו החוצה, לברכה. הורדתי את חולצת הבטן והג'ינס. בזמן
האחרון התחלתי להתעמל, כך שהבטן שלי הייתה שטוחה והגוף שלי היה
מעוצב כהלכה. אפילו קניתי ביקיני, דבר שלא עשיתי קודם. עכשיו,
כשהתחיל הקיץ הייתי כבר שזופה, דבר שהדגיש את עיני הסגולות
והתאים לשער השחור שלי. כבר דגמנתי פנים כמה פעמים וזה מימן
יפה את הלימודים. עכשיו רצתי לברכה. היה לי קר ולא חיכיתי לאף
אחד. אני מאוד אוהבת לשחות, ושמחתי על ההזדמנות לשחות בברכה
פרטית בלי ילדים קטנים ומציקים. שמעתי את נועה צועקת "חכי לי."
אבל אני הייתי כבר במים והתחלתי לשחות. כמעט מיד שמעתי אותה
צועקת משהו, שלא שמעתי טוב כי התחלתי לשחות, אבל את הקפיצה שלה
למים שמעתי ועוד איך. שתינו אהבנו מאוד לשחות, ואפילו לקחנו
קורס מצילים יחד בברכה העירונית, באחת הרגילות שלנו. אנחנו כבר
בנות 22. אחרי 2-3 ברכות, נועה פשוט התייאשה מלהשיג אותי ושחתה
בנחת, מחכה שימאס לי, אבל לא תכננתי להפסיק. התחלתי עוד ברכה.
פתאום תפס אותי מישהו מאחור. השתנקתי ועליתי לנשום, משתעלת
ויורקת מים. לגמרי שכחתי מגולן ומאבי. המים יכולים להשכיח ממני
כל דבר. נועה תמיד אמרה שבגלגול הקודם הייתי דולפין, או משהו
כזה. אבי צחק ושאל "מצטער, את בסדר?" הוא הרים אותי ונשא אותי
חזרה למים הרדודים. "בא לכם קרב תרנגולים?" שאל גולן. "רעיון
מצוין", אמרתי. נועה התקרבה בשחייה מהירה, נעצרה והתחילה ללכת
כשהתקרבה לרדודים. היא פשוט הייתה יפהפייה. השיער הבלונדי שלה
היה רטוב ועשה מסגרת לפנים שלה, כך שעיניה החומות נצצו ונראו
כמו אבני חן. "רגע," אמרתי לאבי לפני שהרים אותי על כתפיו.
הלכתי ונישקתי את נועה על קצה האף. "את נורא יפה, את יודעת?"
נועה הסמיקה "גם את", לחשה ולטפה את לחיי. "אני אוהבת אותך."
אמרה "למרות שאת מרגיזה לפעמים." היא לבשה את סט הסאטן הכחול
שקניתי ליום הולדתה. נישקתי אותה על שפתיה. היה להן טעם מיוחד
עם מי הבריכה. נצמדתי אליה וחיבקתי אותה. אף פעם לא התעלסנו
בבריכה. זאת הייתה אחת הפנטזיות שלי, אבל לא גיליתי אותה
לנועה. היא לא הודתה בזה, אבל ידעתי שהיא שמרנית בנושאים האלה.
בהתחלה היא התנגדה "בואי נחזור למשחק, טוב?" הפצירה בי. "לא."
אמרתי "את טעימה מדי." לאט לאט היא נרגעה, והתחילה לשתף פעולה.
נישקתי אותה שוב, מתחילה נשיקה צרפתית ארוכה. שמעתי רשרוש
במים
לידי. "נשמח לעזור לכם." אמר אבי. נועה התעוותה קצת. זה לא מצא
חן בעיניה, אבל המשכתי בכל זאת. שמתי לב שגולן נעמד מאחוריה,
והרגשתי שאבי מלטף את כתפי. ראיתי שגולן פותח לאהובתי את
החזייה והרגתי שאבי פותח את החזייה שלי. נועה נתנה לחזיה לנשור
אל המים, וגם אני עשיתי זאת. היא צבטה אותי בפטמות וסוף סוף
התחילה לשתף פעולה ויזמה נשיקה ארוכה. ליטפתי את השדיים שלה.
הפטמות החמודות שלה עמדו וליטפתי אותן ואת הבטן והירכיים שלה.
גולן נישק אותה על כתפה.
פתאום היא הסתובבה וברחה בשחייה. רדפתי אחריה, מטפסת במדרגות
הבריכה הקפואות. ניגשתי אליה, היא כולה רעדה מקור ומכאב.
החזקתי בכתפיה מאחורה, לוחשת באוזנה "אני מצטערת, נועה. לא
ידעתי שתקבלי את זה כך... אני אוהבת אותך. נועה... את רוצה
ללכת? ... נועה?" אבל נועה בוכה.
"את לא מבינה?! את אף פעם לא מבינה! נמאס לי ממך!"
התיזה נועה, ואני המומה. "נועה, מה קרה לך?"
והיא ממשיכה. "כל מה שבראש שלך זה רק סקס! את אומרת
שאת אוהבת אותי, אבל חוץ מלהגיד את זה את לא עושה כלום! את
חושבת שאת יכולה לקנות אותי בנשיקות? זה לא מספיק לי... רוני,
תראי לי שאת אוהבת אותי..."
באותו רגע חפנתי אותה לזרועותיי חזק, והתחלתי לבכות. "אני
מצטערת שהבאתי אותך לפה. איך את לא רואה? את מכירה אותי כל כך
טוב." "למה את מתכוונת?" "את לא זוכרת על מה דיברנו בבית? מה
אנחנו רוצות?" "כן, אבל את לא רואה שזה מייסר אותי?" "נועה,
כבר דיברנו על זה בבית. המטרה מקדשת את האמצעים. אולי תרפי
ותנסי ליהנות? תחשבי על התוצאה. הרי דיברנו על זה בבית ואת
יודעת כמוני שאבי הוא האדם המתאים. חוץ מזה, את הרי אף פעם לא
ניסית להיות עם גבר, אז אולי תירגעי?"
כנראה שריציתי אותה. "את באה למים?" "טוב." התחלתי לחייך. והיא
נישקה אותי. "באמת יש משהו מיוחד במים. את פשוט יפה." הבנים
עמדו מרחוק וחיכו לנו. "טוב, בואו נשחק קצת." חייכה נועה.
"מצטערת על הבלגן." נכנסנו למים, מחובקות, והבנים מאחורינו.
אבי הרכיב אותי על כתפיו וגולן הרכיב את נועה. המשכנו לשחק
ורבנו ומשכנו אחת בשניה, עד שנועה נפלה למים.