"את לא רצינית." נועה התיישבה על המיטה שלי וחייכה אלי. "אני
כן. את לא חושבת שזה רעיון טוב?" "כן, זה רעיון טוב, אבל..."
"אבל מה?" חייכתי והתיישבתי לידה "מזמן לא עשינו משהו מטורף
כזה, את לא חושבת?" " אבל למה אבי?" היא הניחה עלי את רגלה
החטובה והשזופה "נעלבתי. אני לא מספיקה לך?" היא חיבקה אותי
בכוח והשכיבה אותי על המיטה. "אני לא מספקת אותך, נימפומנית
קטנה שלי?" והיא נישקה אותי נשיקה צרפתית ארוכה וחמה. נועה
ידעה בדיוק איך לחרמן אותי. היה לה גוף חטוב, רגליים ארוכות
והכי חשוב, פנים מדהימים ושפתיים רכות וטעימות כמו דבש. הדבקתי
אותה למיטה, מכסה את פניה בנשיקות. "זה לא זה, אהובתי, פשוט
החלטנו שחסר לנו משהו, זוכרת? את מרגישה כמוני, לא?" "כן,
אבל..." "בלי אבל." פתחתי את הכפתורים בחולצה שלה במהירות
וחפנתי את שדיה המושלמים, מציירת עיגולים סביב כל פטמה בלשוני
לאט, בעודי מדגדגת את הפטמה השניה. נועה נאנחה בציפייה וכל
גופה הצטמרר. הפשטתי את חצאית המיני שלה באלימות, כמעט קורעת
אותה ואת התחתונים הלחות. ציירתי עיגולים הולכים וגדלים בלשוני
מהפטמה ומטה, עד שהגעתי לתלולית השיער הזהוב והעדין שלה.
המשכתי והעברתי את לשוני על השפתיים הלחות שלה, טועמת אותה כמו
בפעם הראשונה. פישקתי את רגליה והחדרתי את אצבעותיי אל החור
שלה, מלקקת את כפתור התענוגות הקטן והעדין שלה, כשהיא נאנחת.
לפתע הרגשתי התפרצות. ליקקתי את הנוזל החמוץ מתקתק ועליתי
בנשיקות קטנות למעלה, מכסה כל טפח בגופה המושלם. היא נאנחה
"נהנית?" "רוני, זה היה מדהים." והיא נישקה אותי שוב ושוב
ברפרוף והחלה להפשיט אותי. "לא. יש לי רעיונות אחרים" אמרתי.
היא התיישבה, נעלבת, על המיטה. "אל תדאגי, נועי, אני רק אצלצל
לאבי ו..." "אולי תוותרי, אהובתי? תגידי, רוני, אני לא מספיקה
לך?"
הפניתי את פני ממנה. הבנתי שהצלחתי להכעיס אותה, אבל ידעתי
שבסוף גם היא תבין, ותהנה בדיוק כמוני, אז המשכתי בתוכנית.
ניגשתי לטלפון וצלצלתי לאבי. "הי, אבי, זה רוני. זוכר? שירתנו
יחד."
אבי היה מאוהב בי תקופה ארוכה, והיינו חברים במשך רוב השירות
הצבאי שלי, אבל אז פגשתי את נועה, וידעתי שאיתה אני רוצה
לחיות.
כשנפרדנו אבי לקח את זה די קשה, אבל אני ישר חשבתי עליו כשלי
ולנועי היה את הרעיון.
"כן, אני עדיין עם נועה, כבר 3 שנים. ומה איתך, אתה נשוי?
יופי. רוצה להיפגש ולהעלות זיכרונות מהימים ההם? מצוין. אז
מחר? בארבע? על חוף הים שהיינו נפגשים בו? כן, ההוא."טוב, אז
להתראות, עד מחר." ניתקתי את הטלפון והסתובבתי אל נועה "שמעת?
ושלא תעיזי להבריז לי. אני הולכת לסדר משהו." "עוד לא." והיא
חסמה לי את הדרך. הלכנו למיטה, כשהיא מפילה אותי עליה. "יש לך
כל מיני בגדים מיותרים." אמרה, בעודה מפשיטה אותי. היא נישקה
אותי ארוכות והחליקה בלשונה על גופי, מעבירה בי צמרמורת. היא
פישקה את רגלי ומצצה את מרכז התענוג שלי, מביאה אותי לטירוף
חושים כמו שרק היא ידעה. הרגשתי את לשונה מלקקת את השפתיים
הרטובות שלי, ואת אצבעה מסתובבת בחור שלי, ואני לא יכולתי עוד.
צעקתי מתוך אובדן חושים. הרגשתי שבעה ומסופקת. שמעתי אותה
אומרת משהו, אבל עדיין הייתי בערפול חושים מתוק. היא חיבקה
אותי ולטפה את שיערי. "אני אוהבת אותך." מלמלתי.
למחרת חיכינו לאבי על החוף.
"את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה?" שאלה נועה, בפעם השלישית
לפחות. "כן" עניתי בביטחון, למרות שבפנים התחלתי להרהר מחדש
בהחלטה שלי.
מכונית התקרבה אלינו. זו הייתה לימוזינה מפוארת. נהג יצא ופתח
לנו את הדלת האחורית. בפנים ישב אבי. "היכנסו. יש לי רעיון
יותר טוב מסתם חוף ים."
נועה היססה, אבל אני מיד נכנסתי.
"לא השתנית." העיר אבי. "את עדין נראית פיצוץ. בואי, שבי לידי,
ספרי לי על עצמך. מה את עושה?" "אני? עדיין עם נועה" אמרתי,
וחיבקתי אותה אלי. "שתינו לומדות אדריכלות."
"לאן אנחנו נוסעים?" שאלה נועה פתאום, כשהיא משחקת עם שערה
הבלונדיני בעצבנות.
"לחבר שלי," ענה אבי, כשהוא בוחן אותה בעיניו הירוקות. "הוא
הזמין את כולנו לארוחת ערב. יש לו בית ברמת אביב, והוא מבשל
נפלא. הוא ישמח לקבל קצת אורחים בבית הגדול שלו." הוא הסתכל
עלי "בתור אדריכלית, תדעי להעריך את העיצוב של הבית." בינתיים
בחנתי את המכונית. "ממש הצלחת." פלטתי בהתפעלות.
"כן." אמר ואחז את ידי. הוא נעץ את עיניו בעיני. "אבל זה לא
אותו דבר בלעדייך." והוא נישק את ידי בתשוקה "יקירתי."
המשכנו לנסוע בשתיקה כמה דקות. "אז מה הביא אותך לצלצל אלי
אחרי כל כך הרבה זמן?"
"האמת היא," היססתי "שהגעתי למסקנה שאני רוצה ילד." "באמת?"
והוא חייך חיוך רחב וחם. "אם כך, אשמח לעזור לך." והוא הניח את
ידו על ירכי. נועה הסמיקה בזעם. "אכפת לך?" "לא ראיתי שלרוני
יש בעיה עם זה." הרגשתי קצת לא נוח, והסמקתי במבוכה. הוא אחז
בירכי ובידו השניה חיבק את כתפי. "שבי יותר קרוב, רוני." ביקש.
התקרבתי אליו בהיסוס.
"עצור את המכונית." סיננה נועה מבין שיניה. היא ממש כעסה.
"נועי שלי, אהובה, תמתיני בסבלנות." הפצרתי בה ברכות "את יודעת
למה." "עצור את המכונית." חזרה בעקשנות. "עצור אותה!" חזרה,
מתחילה להיות קצת היסטרית. עברתי לשבת לידה. "נועה, זה
בשבילנו." אמרתי כמה פעמים והתחלתי ללטף אותה. נישקתי אותה
ארוכות. "יקירתי," אמרתי שוב "הכל יהיה בסדר, תסמכי עלי."
והנחתי ידי על ירכה, מעסה אותה קלות. "תתעלמו ממני." אמר אבי,
והבנתי שזה מרגש אותו. התחלתי ללטף את נועה, מתעלמת מנוכחותו.
בתחילה היא התנגדה, אבל היא כל כך גירתה אותי. לא יכולתי
להתאפק. נישקתי את כל פניה ברפרוף, וכשהגעתי לשפתיה ינקתי אותן
פנימה, מתחילה נשיקה ארוכה. מזווית העין ראיתי את אבי מתקרב.
המשכתי לנשק אותה ושלחתי את ידי אל עבר השדיים המושלמים של
נועה, שהציצו אלי מהחולצה הצמודה שלה. אבי ליטף את כתפי, ממשיך
אל גופי ומושך אותי אליו. הרגשתי קוצר רוח. רציתי כבר לסיים עם
כל זה. בדיוק כשחשבתי שזה הולך לקרות המכונית בלמה.