אמר זחל שמן "אתה פיצקלה"
לזחל הקטן שחיסל עוד עלה.
למען האמת, לא היה לו אכפת,
זו היתה שחרית חייו, והוא הספיק לאכול מעט.
כמובן שהזחל היה מאוד רעב,
וכשבסביבה הקרובה לא נראה שום אויב
הוא לעס ובלע ועיכל מהר
כי מי שאוכל לבד- אוכל יותר.
פתאום, אחרי כמה ימים של אכילה באון
באמצע העלה- נגמר לו התאבון.
הוא זחל לפינה של איזה ענף,
רק הכין לעצמו מיטה- ונרדם בחטף.
כשהתעורר הרגיש שונה, לא יציב.
הוא יצא מהמיטה, התמתח והביט סביב.
היה ריח של חופש, של אביב.
מרוב קלילות ושייכות לעונה
הוא התרומם מיד וריחף בשכונה.
מזחל פשוט- לפרפר רב חן,
איזה שינוי- את כולם חייבים לעדכן.
ליבו הקט היה מלא
בחיים, בשקט ובכל הפלא.
כך ריחף לו עם עוד אלפי פרפרים
טועם ואוכל את מתיקות הפרחים
חמימות נהדרת בין נימי כנפיו
ורוח עדינה נושבת עליו.
כשנהיה חשוך וקריר
הרגיש עייף, זקן, לא כשיר.
הוא קיפל מחושיו, ועימם את חושיו
עם שלווה בקרבו, את העולם עזב
והלך. מי יודע לאן?
שוב לכאן?