ואם אני אלחץ עכשיו מספיק חזק על הגז, אני אמות כשאני אפגע
בעמוד? לא הא.. אין מספיק זמן וגם העמוד יתקופף, זה יעצור את
הבלימה.
ועכשיו? אתה חושב שאני יעוף אם אני אסיים את העלייה הזאת מספיק
מהר? האמת שנראה לי שאני סתם אפצע, מה שלא עוזר לי בכלל.
טוב אז אני אלך הביתה לבכות, פשוט אשכב לי במיטה ואבכה. לא,
אני אכתוב על זה, אולי זה יעזור. אולי זה יעזור להוריד מהלב
שלי את המועקה הזאת. את הכאב המעצבן הזה שיושב לו שם ולא יורד
כבר שבוע.
והדבר הכי מעצבן זה שהוא מתייחס לזה כאילו לא אכפת לו. אני
יודע שאכפת לו, אני בטוח שהוא אוהב אותי לא פחות ממה שאני אוהב
אותו, אבל משום מה נראה לי כאילו הוא השלים עם זה מהר מדי
ובקלות מדי.
כוס אמא שלו! אני שונא אותו. לא אני אוהב אותו, ובגלל זה אני
שונא אותו. כי אני כל כך אוהב אותו, כל כך כל כך אוהב אותו!
כן, זה היה ברור שזה יגמר, לא היינו יכולים להשאר ככה לעד.
ואולי אני בכלל מקדים את המועד, אולי אני סתם מנבא רעות. יכול
להיות שנשאר אותו דבר בדיוק. ברור שיהיה קצת יותר קשה אבל
אנחנו נצליח.
לא אנחנו לא, הרי אני יודע שאנחנו לא בנויים לקשר כזה, ממרחק.
הוא יתפתח לו בחיים שלו ואנחנו בשלנו. כמו שהוא אמר, אולי הגיע
הזמן שכל אחד יתפתח בדרכו.
אז אולי גם אני צריך לעזוב? לוותר על הכל. הרי ערכים כבר די
ברור לי שאין לי. אבל אני לא יעזוב, כי זה פשוט לא מתאים לי.
אני מאמין שעמוק בפנים אני עוד מאמין בכל מה שהתחייבתי אליו,
אפילו אם זה לא נראה על פני השטח כרגע.
אני יכול להתגייס, לא שזה יעזור לחברות שלנו, אבל.. לא יודע,
סתם רעיון טפשי.
אז מה? נמשיך ונתמודד עם זה? אין ברירה כנראה.

נראה לי שאני בכל זאת ילך לבכות, אולי איזה מבט חטוף בעיתון
יעזור לי.