אמצע הלילה, לא יכול לישון,
מחפש את עצמי בתוך הארון,
עישנתי קצת יותר מדי חשיש,
לא מצליח שלא להרגיש...

גם עצבות וגם בחילה ואין הקלה...

מרגיש לא טוב, מרגיש מוזר,
לא נהנה מבדידות בחדר צר,
מתוסבך ומנוכר, עוד נסיון עקר,

להיות נקי ומסודר, עוד לא מאוחר...

מחפש תרופה,
מחסה מפני הסופה,
פניי חתומות,
בתוכי נופלות חומות,
האור בהיר אך עיניי סומות,
למרות זאת מגשש, כי שביל החוצה יש.

לדמעות אין זכות שביתה,
ספוג בהן ומנסה לצאת מהמיטה,
מוקדם בבוקר, חשוך וקר,
מצב מסריח ומוכר...

בהתחלה זה לא עובד ואחר כך סתם כבד...

ותוך כדי תעסוקה,
חסרת תועלת וסדוקה,
הקליפה תנשור, ריקה,
עכשיו אעפיל לפסגה.

במדרון השביל חוצה קרוב לקצה...

מנעול בלי מפתח,
בפנים אוקיינוס רותח,
גלים גבוהים, נשטף לרגלי הרים,
על הצוקים מזיע דם,

כדי למצוא עצמי שם, גבוה כענק,
מעל גרגר העפר המכונה העולם.