יודע:
אפשר לכתוב, לכן צריך
לא יודע:
מה
כתב גדול
דף מחוספס
צבע מוזר
מציאות משונה
מילים מהעבר ומנגינות מפנקות לא יזיקו פה כלום
אך אינם!
מחשבות מרתיעות נישאות על-גבי ניגון מטורף
ומטריף
נעימה מערבלת חושים
נשמעת בצבעים
נראית בחוסר תווים
ומריחה כמעוף עטלף רענן
יקום נחצה בדיוק מצמרר
ולפתע מרטיט, מעוור
לא עוד זוכר
קובר את הזמן
מאבד את הנצח
מתעורר -
מנסה
לא מצליח
מתעוות
מתפורר.
רגע אחד שנתקע, לא עובר

משותק.
צווח
אך לא יוצא הגה, לא נשמע קול
הולך לאיבוד בתוך מציאות אמיתית
אמיתית מתמיד.
יוצא למסע בתוך ריק
רכוב על ברק שיוצא מתוך גיא
שיושביו כינוהו הנום
עובר דרך ענן ענק ואפור ודחוס
יוצא מן הארץ הרחק אל הריק.
חוצה את שביל החלב עד שגם זה מתפורר

לוקחני ומביאני אל עבר כוכב מפורר
מורכב מאין-ספור פירורי מציאות של חוסר קיום, של נצח כלוא
בטיפה מגדירה
יצורים בעלי פרצוף, יד ימנית, רגל שמאלית וזנב מסתובבים שם ללא
מעצור
רק צוחקים ובוכים
צועקים מזה או מזה
פיהם מחייך אך מעינם זולגת דמעה של עצבות
"כזאת היא הידיעה"
רשום על מצחם
"כזאת היא ההסתפקות בנחוץ"
כך מראה לי גופם
קבוצה ארעית מתקבצת סביבי ומביטה בעיניי
חש את אותה ידיעה מאירה מעינם השנייה
סיבי עצבות נארגים אל תוך קש של שמחה
יוצרים יחד את הערסל בו נשרעת נשמתי
לנוח
לישון שנת ישרים

אלפי לשונות מלקקות את גופי
איני יודע אם לעשותו זח ונקי
או מטונף ורירי
בעוד מיליוני פיות מחייכים
ועיניים דומעות
את נשמתי מטביעים
בתוך שיר ערש ענוג

הלילה שחור
והשמש לעולם לא תזרח
מעל כוכב מרוחק ללא שם
גופי זח ומכוסה ריר
אך אין יד שתיגע בעורי
או נשמה שתראה את לבי
נשמתי עודנה שרועה בערסל בדידותה
טווי קש
ישנה וחולמת בעולם של נשמות אחרות
ולנצח תישן בערסל בדידות זה
של שמחה ושל עצב

מהו נצח?