"אני חי כמו מלך", אמר המלך. ואם חושבים על זה אז זה משפט קצת
מוזר להגיד. כי מי ששומע אותו אומר זאת חושב שהוא קצת שחצן אבל
זאת האמת. טוב, אולי הוא לא מלך באמת ואולי אין לו 20 מכוניות.
אולי בדמו לא זורם הצבע הכחול אבל הוא חי ממש כמו מלך. ללא ספק
מדובר בבחור לא רגיל שהמזל התעכב עליו טיפה. "שגרת היום שלי
היא מושלמת", היה אומר המלך לעיתים לכל מי שהיה מקשיב, "אני קם
כל בוקר ומתעמל קצת. מפעיל את הגוף ונותן לדם לזרום ולזרום".
נשמע טוב לא? אחר כך הוא אוכל קפה ועוגה והולך להתקלח. שוטף את
הגוף החשוב הזה כל כך שלו שבלעדיו מה עוד היה לו. לעיתים לבד
לעיתים עם בחורה שעוזרת לו, אני חושב שאתם מתחילים להבין את
העניין. אחרי המקלחת הוא אוכל סוף סוף את ארוחת הבוקר שלו.
מזינה כתמיד. במאמר מוסגר, לא לציטוט, ואם תגידו שכתבתי את זה
אז אכחיש, ישנם מלכים, או כאלה שהם כמעט מלכים, שמרימים את
האף, אבל לא הבחור שלנו. הוא דואג תמיד, כל בוקר, לברך את כל
עובדיי הארמון לשלום. ולא רק, אלא גם סועד איתם את ארוחת
הבוקר. כן, עם כולם. "אני אוהב להרגיש מחובר אל 'העם' אל
האנשים הרגילים, שלא יגידו שאני סנוב. כי אני לא." היה אומר.
אחרי הארוחה הוא לא צריך לדאוג לניקיון, כמובן שיש מי שינקה
אחריו ויסדר אפילו עם עשה קצת בלגן. מלך או לא מלך. יש מנהג
אחד שאני מאוד מחבב אצל הבחור שלנו, תמיד לאחר הסעודה הוא ניגש
לסר המלצרים ומחליף איתו איזה מילה, נותן כמה הערות, בונות
כמובן, על מנת שהעניינים יתנהלו יותר חלק ויותר לטעמו ותמיד
מסיים בטפיחה על השכם. כך נגמר לו בוקר טיפוסי בארמון הלבן.

"הצהריים, אך כמה יפים השמיים בצהריים", חבריו הקרובים יודעים
כי זאת שעתו האהובה והיפה ביותר ביום וניתן כל יום מחדש לשמוע
אותו אומר זאת, בדיוק כשהשעה היא שעת צהריים. לקראת צהריי היום
הוא צריך להחליט כבר מה לעשות ובאילו נושאים יטפל היום. "היום
נראה לי שאניח את ענייני הממלכה בצד ואשתעשע קצת בגינה. מה אתה
אומר וינסנט? אתה תטפל בכל הקשקושים היום? הא בחורי?" וכך
מחליט הוא ביום זה או אחר כיצד יבלה ומה יעשה. "היום אטייל
בגינה, כן בגינה. הגיע הזמן שאכיר יותר טוב את המקום הזה ואצא
מהכלוב שלי". לאחר טיול ממושך, או ריצת צהריים אולי משחק
כדורסל משעשע הוא הולך להירגע בחדרו ולנוח קצת. לתת לגוף
להירגע ולמוח להשתולל חופשי.

"כבר הגיעה השעה, חלף לו עוד יום?" אומר מלכנו בערב, וניגש לחד
הטלוויזיה לצפות בכמה תוכניות סתמיות ולתת למוח קצת מנוחה.
לאחר הצפייה הוא מדבר עם כמה מאורחיו על כל נושא שבעולם.
לעיתים אם מקשיבים לשיחותיו ניתן לחשוב כי אין הוא שפוי הכלל,
אך כנאה כך זה אצל מלכים, כנראה. ובסיום כל יום אוכל הוא ארוחה
מלאה ובריאה. בדרך כלל עם ביצים ולעיתים עם סלט מאוד גדול
ועשיר ולאחריה מקנח כהרגלו בכמה סוכריות צבעוניות. "אני רוצה
לנוח קצת ואחר-כך אולי אראה לי איזה סרט", אומר מלכנו ביום זה
או אחר. הוא קצת עייף ומטושטש אחרי יום כזה. עד שהוא קם. ואז
הוא שוב מלא אנרגיות ושמחת חיים. הכול חוזר אליו והוא מבלה
לילה חדש וקסום.

כבר בערך עשר ועוד מעט סוגרים את האורות. מתחיל להיות קצת
מפחיד וקצת שקט אז כל אחד נכנס לחדר שלו ולמיטה עד שבאים לבקר
אותו ולהגיד לו לילה טוב. המלך ממתין בציפייה לנשיקה שמגיעה לו
כי היום הוא היה בסדר. הוא לא שבר לאף אחד כלום וגם לא ניסה
לברוח שוב. רק שהפעם לא יקשרו לו את הידיים, רק הלילה לא. אי
אפשר לדעת, אם יבוא הרופא עם הקרניים אז כן ואם תבוא הרופאה עם
הזנב והכנפיים אז לא, אי אפשר לדעת. צל עומד בדלת, צל גדול
וכשהדלת נפתחת הוא רואה כנפיים ונרגע. הוא יודע שהלילה הוא לא
יהיה קשור. המלך שוב חופשי. המלך לא קשור.

"תמיד אחרי שמכבים לי את האור וסוגרים את הדלת אני חושב, אני
אף פעם לא נרדם. אני חושב ומחליט מה אהיה מחר... ומחר אני רוצה
להיות ציפור, כדי לעוף מעל החומות האלה..."