בבית לא כל כך קטן
גר נער בשם דן.
הוא אהב להתעלל בחיות,
היה מכה ושורף בלי שהיות.
יום אחד הוא תפס כלב
והחליט לטבול אותו בחלב,
להכין מין סוג חדש של נר
כדי שהוא יבער הרבה יותר.
אבל לפני שדן ביצע את זממו
תפסה אותו בעלת הכלב- כי הגיע יומו
של הילד הזה להיענש.
כי להתעלל זה רע ובמעשיו הוא צריך להתבייש.
היא הייתה מכשפה ואמרה בעצבים:
"עכשיו תהיה כלב כמה שנים
או עד שתצא לך הרוח מהמפרשים
ותפסיק להתעלל בבעלי חיים."
אז דן אמר "זה לא יכול להיות.
אני לא אפסיק להרביץ לחיות,
ואת הרי אישה
אז לכי, את סתם טפשה."
במקום סוף המשפט יצאה לו נביחה
כי אותו לכלב היא כבר הפכה.
כלב קטן, בו קל לבעוט,
כי שיהיו לו הרבה צרות.
היא גם הפיצה בשכונה
שהילד המתעלל הוא חיה קטנה.
אז כל הכלבים רדפו אחריו
והתנקמו בו על כל שעשה עד עכשיו.
דן, כמו ילד נבון באמת,
החליט את בעלי החיים להפסיק לקמט
כי הוא הבין שעל כל תעלול
בסוף אתה תקבל תגמול
וכמו שאתה מתעלל באחרים
גם לך הרי להציק יכולים.
כשהחליט את זה הפך שוב לנער
ומאז ועד עולם לא גרם שום צער.