פרנק עבד בעיריית בת אביב. הוא לא עבד בתפקיד מכובד וחשוב, כמו
ראש העיר.
הוא אף פעם לא אהב את התפקיד שלו, הוא חשב שזה מלכלך ורע. אבל
הוא היה צריך את הכסף.
פרנק עובד כעשר שנים כמפרק יונים מטעם העיריה.

העבודה שלו הייתה קשה ולא ממש נעימה.
הוא היה מגיע במכונית מטעם העיריה, עוצר באיזו סימטה צדדית
ומתחיל במלאכה.
התפקיד שלו היה למצוא יונים שמזיקות לעיר, לתפוס אותן ולפרק
אותן למוות.
את החלקים העיריה הייתה תורמת לשכונות מצוקה, שם היו מכינים
מהם אוכל.

זה היה יום ראשון, כשזה קרה. פרנק שנא את ימי ראשון, תמיד הוא
שנא אותם.
הוא הגיע עם המכונית שלו לכתובת שהמעסיקים נתנו לו הבוקר. הוא
היה עצבני ועייף מאד.
זה קרה כל כך מהר, הוא לא ציפה לזה. יותר מעשרים יונים זינקו
עליו, קשרו אותו והחביאו אותו במחסן נטוש.

"מה אתן רוצות ממני?", שאל אותן פרנק. "זו רק העבודה שלי, אתן
חושבות שאני נהנה לפרק יונים?"
"זו לו אשמתנו אם אתה נהנה לפרק יונים או לא", הן ענו לו,
במבטא מוזר. "זו בעיה שלך".
הן זינקו עליו, מושיטות את כנפיהן קדימה. אבל המכה לא הגיעה.

יונה גדולה עמדה מולו, עם רובה ציד ישן בכנפה הימנית. הוא
כיוון אותו על היונים, ונראה שהן פחדו ממנו.
"הפעם ניתן לך ללכת", היא אמרה. "אבל אל תתקרב לכאן יותר, ואל
תפגע ביונים".

הוא אף פעם לא אהב את התפקיד שלו. אבל הוא היה צריך את הכסף.
הוא המשיך בעבודה שלו, די מפחד.
אבל לרחוב ההוא הוא לא מתקרב יותר.