איש צעיר, כבן שלושים, הלך לתומו לטייל בפארק. הוא נעצר ליד
פחי האשפה, כשהבחין בבובה קטנה יושבת שם עם חיוך פלסטיק מרוח
על פניה. הוא לא שם לב לשלולית הקטנה לידה, או ללחות על פניה
(למרות שבאותו יום לא ירד גשם), אבל שם לב לעובדה שהייתה ערומה
לגמרי. הוא הרים אותה והכניס אותה לכיס שלו במהירות והלך
לכיוון ביתו.

   הוא לא ידע למה הוא לא סיפר לאף אחד עליה, כנראה שפשוט אהב
את העובדה שיש לו סוד שאחרים לא יודעים. הוא הלביש אותה, סירק
לה את השיער והושיב אותה על המדף שלו בחדר. כשהוא התעורר בבוקר
למחרת היא נעלמה- והוא נכנס להתקף חרדה. הוא הפך את כל החדר
לפני שמצא אותה מתחת למיטה שלו, כאילו מתחבאת. הוא הוציא אותה
משם ושם לב שהיא גדלה- היא עכשיו הייתה בגודל האמה שלו. הוא
החליט שהיא גדולה מדי בשביל המדף, והושיב אותה על המיטה שלו.

   הוא הביט בה בהערצה ובאהבה, והתקרב כדי לתת לה נשיקת לילה
טוב - בהססנות מה. אבל היא לא התרחקה, לא התנגדה - פשוט נשארה
קפואה עם החיוך שתמיד היה דבוק לה על הפנים. הוא חייך בחזרה
ונשק לה על הצוואר, השפתיים, השדיים - בכל מקום אפשרי. לבסוף,
מרוצה, הוא חיבק אותה ונרדם.

   בבוקר למחרת הוא התעורר מסופק וחיפש אותה, אך שוב היא
נעלמה. הוא הפך שוב את כל החדר, חיפש בכל פינה - אך לשווא.
לבסוף, כשוויתר ונאנח ליד אדן החלון של חדרו, הוא ראה אותה על
הדשא של הכניסה. הוא רץ למטה מבוהל, ולא הבין איך היא הגיעה
לשם, היא הרי לא קפצה. הוא החליט שהיא כנראה רצתה לראות את
הכוכבים או הזריחה, התיישבה על אדן החלון ונפלה משם. הוא פחד
שהיא נפגעה, משום שהוא חי בקומה השביעית.

   הוא מצא אותה על הדשא ללא פגע, תודה לאל, אבל עם שינוי קל.
היא הייתה עכשיו בגודל של כל הזרוע שלו. הוא הרים אותה בעדינות
ופסע לכיוון הכניסה כשהיא מאחורי גבו. הוא נתקע בכניסה כי
בטעות החזיק אותה לרוחב. הוא ניסה להפוך אותה, אך זה היה כאילו
שהיא מנסה למנוע זאת ממנו. הוא הסתובב אליה וראה שכעת היא
בגודל של אישה אמיתית.

   התדהמה והכעס עזבו אותו לאחר כמה שניות כשהוא הבין מה היא
עשתה למענו. היא הרחיבה את החור שהיה קטן מדי לחדור דרכו. הוא
גרר אותה - היא שקלה לא מעט עכשיו - מלא אהבה לכיוון השיחים
והחליט שהמחווה שלה לא תהיה לחינם.

   אדם מכובד, כבן חמישים, הלך לתומו לטייל ברחוב. הוא נעצר
ליד פחי האשפה, כשהוא הבחין בבובה קטנה יושבת שם עם חיוך
פלסטיק מרוח על פניה. הוא לא שם לב לשלולית הקטנה לידה, או
ללחות על פניה (למרות שבאותו יום לא ירד גשם) אבל שם לב לעובדה
שהייתה ערומה לגמרי. הוא הרים אותה והכניס אותה למעיל שלו
במהירות והלך לכיוון ביתו.