שוב הדמעה הזאת שניסיתי להדחיק, תמיד רציתי להסתיר, אולי אני
לא כזאת חזקה. היא באה מתי שמתחשק לה בלי התראה מוקדמת.
אני בכוננות 24 שעות ביממה, כי בכל שנייה היא יכולה לצוץ לה
שוב בזוית עיניי. לא תמיד קשורה למצב רוחי ונפשי.
גם העיניים הכחולות האלה משתפות איתה פעולה, מיד מגייסות צבאות
אדומים ומנפחת בצבא אדום את כל אופק עיניי. הדמעה הארורה יוצאת
לקרב, זולגת לה אט אט במורד לחיי. בזמן שניסיתי להחביא.
והסביבה ישר קולטת ומרחמת.
לא ביקשתי רחמים.
חיבוק.