אני עדיין לא שוכח
זה לא יוצא מזיכרוני...
זה היה אותו ערב חמים בים, הדלקנו מדורה וכל החברים שלנו איבדו
את הראש. השתכרו, צעקו שטויות
אני? אני רק יישבתי והסתכלתי עלייך
יושבת לך שם ליד כולם, לא השתכרת עם כולם, לא צעקת
רק יישבת וצחקת בעדינות ובמתיקות שרק לך יכולה להיות
אני? אני רק יישבתי והסתכלתי עלייך, על יופייך המטריף, שיערך
החלק, עינייך הירוקות... המבריקות.
ואז קמת לפתע ואני רציתי לומר לך שתישארי, שלא תעלמי לי,
שתמשיכי לשבת כך שאוכל לראות אותך.
אבל את קמת, ניערת את החול ממכנסי הבוקסר הקצרצרים שלבשת,
קמת ובאת לכיווני, צעדת אלי בצעדים של מלאך.
כשהגעת שאלת אם אפשר לשבת ואני עניתי "כן, ברור... תראי את
החבורת מפגרים האלה איזה מצחיקים..."
וכך יישבנו שנינו לבדנו, אני ואת על חול הים מול שמים מלאי
כוכבים על יד המדורה המחממת.
לא דיברנו הרבה
ואז אמרת: "אתה עייף?" עניתי שאני לא, ואז המשכת ואמרת: "רוצה
לבוא לטיול קצר על החוף?" חייכתי אליך וקמתי מיד
הלכנו לטייל על החול הלח, הקריר
לפתע עצרת, ואני לצידך הבטתי אל הים נושם את הריח המלוח.
עינייך החלו לדמוע ואני שאלתי מה קרה, ענית שלפניי 7 שנים אחיך
הקטן נכנס אל הים, ממש בחוף הזה וטבע למוות, כולך רעד ואני
חיבקתי אותך מתחנן בליבי שלא תיהיי עצובה.
הסתכלת עליי בעיניך הטובות, קרבת את פנייך לפניי, הכנת את
שפתייך לנשיקה, הנחתי את זרועותיי סביבך, נישקתי אותך נשיקה
ארוכה, חמה ואוהבת.
תוך כדי הנשיקה התישבנו על החול, עדיין מתנשקים, את נשכבת
לאחור,
ואני עלייך. עדיין מתנשקים.
הכנסתי את ידי מתחת לחולצתך, נישקתי בצווארך, ואת שכבת שם
ונהנת מכל ליטוף.
אז הפסקנו אמרת שאת רוצה לחכות עם זה עוד קצת, אפילו שאנחנו
מכירים כבר שנים, זה היה מוזר לשנינו להתחבק ולהתנשק כך.
אחריי חודשיים של חברות מתוקה באת אליי והצהרת שאת מוכנה,
הייתי לבדי בבית, הוריי נסעו לסופ"ש, הדלקתי נרות בחדר והבטחתי
שאת תהני מכל רגע, הבטחתי לא להכאיב.
בבוקר התעוררנו חיבקתי ונישקתי את גופך החלק, העדין.
וכך המשכנו לנו שנינו לישון ולהתפנק זה בזרועות זו.

עד היום אני לא מבין למה אחריי שבוע זה נגמר, למרות שאני הייתי
זה שסיים את הקשר בינינו, עד היום אני לא מבין...