אין העניות מן העבירות
(פרשנות למאמר כ"ה ב"שבט יהודה" לרבי יהודה בן אמוייאל)

אין העניות מן העבירות
ואין העשירות מן הזכויות.
אלא ידע אדם בעושרו
כי אין המצלצלים אשר צובר הוא בארנקו
רכושו
ואין המצלצלים הנופלים מכף-ידו
אבדתו.
וידע גם אדם בעוניו
כי המצלצלים החסרים לו בחשבונו
אינם חסרונו
והמצלצלים להם זוכה פתע כיסו
אינם נדבה משאינו שלו
או צדקה אשר תצדיק את שכנו
אלא הם במידה ידועה השבת רכושו
או פיצוי על גזל אשר נגזל בעבר ממשפחתו.
כי מי ידע אם לא עמלו אביו או אמו
לפרנסת אותם מצלצלים הנזקקים לכף-ידו
ואם לא יעמלו בעבורם בנו או בתו
אם לא עמל הוא בעבורם יום יום בצערו ובמכאובו.

והעמל אינו הצדק מתחת לשמיים
והעמל אינו שווה לפני האלוהים
ואין המצלצלים באים לאדם כמידת יגיעת כפיו
ואין אשר ידע לדעת למה
בשעה שהעני מרבה זיעת אפיים
מרבה העשיר את אוצרותיו ותפנוקיו.

ועל כן אין העניות מן העבירות
ואין העשירות מן הזכויות
אלא יחשוב וידע אדם כל ימי חייו
בין אם עשירות לו אשר באה במזל
או עניות לו אשר באה בהרבה עמל
או בינוניות לו אשר מתחזה כגורל
כי אין פרנסתו פרנסת אמת בעמלו
או בירושת אביו או אמו
אלא רק באלוהים הזן אותו בטובו.
והוא אוכל יום יום מלחמו לחם קודשו
והוא נופל יום יום ממכתו מכת שבט אפו
והוא לוחם יום יום את מלחמתו מלחמת צדקו וישועתו
והוא צמא יום יום ליינו יין אמונתו.
ולא יהיה גואל את עולמו עד אשר
לא יירש בן העשיר את עושרו בדמו
ולא יירש בן העני את עוניו עם חלב אמו
אלא יירשו כולם את האלוהים ואת תורתו.



("שבט יהודה" לרבי יהודה בן מוייאל האדמו"ר הגאון נר המערב,
אשר נולד במרוקו בעיר מוגאדור (כיום אצווירא)
שלחוף האוקיינוס האטלנטי
בערך בשנת 1829 (בין שנת תקפ"ח לתק"צ),
ונפטר בירושלים עיר הקודש בשנת תרע"א (1901),
וספרו יצא לאור, אחרי שהיה גנוז וספון כמאה שנה,
בשנת תשנ"ד (1994) על-ידי נכדיו, בירושלים)