תותי שדה / קילופים |
זה נהוג במקומותינו.
הם לואטים לי דברים,
הכל ישנו ומעומלן כבר אצלנו.
המרחב צר מלהכיל את הבטן הקפיצית
ואומר לי שתמיד עוד תהיה תכלית.
בוא אלי פרפר, או שב או שתנוח,
זה, וזה בלבד, יעשה לי מצברוח.
אין שמיים במייחם,
גם אם מסתכלים למעלה.
לשקט וריד מפעם ומסומם -
בוא כבר בוא, נלך אז הלאה.
בלי משים ארגתי לי מחשוף נרחב ודק,
אז תשים את הפרצוף עליו
ונורא תצחק.
יופי! זה מה שהיה חסר ביננו!
תעשה יפה שלום, והנה - היה ואיננו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|